שלום רב,
מאובחנת כסובלת מדיכאון, חרדות ופוסט טראומה, מטופלת תרופתית.
מטופלת אצל פסיכולוגית כמעט ארבע שנים ומרגישה מאוד קרובה אליה.
קשה לי מאוד עם הקשר הזה, חוסר ההדדיות שבו, הידיעה שבסופו של דבר, תבוא פרידה, ההרגשה שסוג הקשר והמגבלות שלו, מונעים ממני באמת להיפתח ולהגיע למקומות אפלים, ההרגשה שאני רוצה יותר מהקשר הזה, שהיא יכולה היתה להיות חברת נפש שלי אם וכאשר יסתיים הטיפול...
היא מצידה, מנסה להבהיר לי שוב ושוב, שזה לא שהיא לא היתה רוצה, אלא שיצא ונפגשו דרכנו בצורה הזאת והיא לעולם תהיה המטפלת שלי ולא תוכל להיות בקשר אחר איתי...
אני לא מצליחה לא להרגיש דחויה, לא להרגיש, שכללי האתיקה, משמשים לה כתירוץ, מרגישה שהיא החברה שחיפשתי כל חיי והקשר בינינו יכול היה להיות נפלא ותורם.
אנחנו מדברות הרבה על הנושא הזה והיא אומרת, שבכך שאני כל כך עסוקה בזה וכל כך מנסה לבדוק את גבולות הקשר ואם ואיפה אני יכולה לפרוץ אותם, כך שאני לא מאפשרת לעצמי טיפול בבעיות האמיתיות...שאני מתעקשת להחזיק בעמדה שלי ולא מוכנה לשנות אותה, שאין טעם במפגשים, אם אני לא משתמשת בהם לעיסוק בבעיות האמיתיות שלי.
לא יודעת מה נכון לעשות... חשבתי שאולי אני צריכה לעבור למטפלת אחרת, אבל כל כך קשה לי להחליט על פרידה, בעיקר כשאני יודעת שזה יהיה ניתוק מוחלט. מצד שני, הכאב המתלווה לקשר הזה, קצת בלתי נסבל...לא יכולה איתה ועוד יותר לא יכולה בלעדיה. ומה ימנע ממני לפתח את אותה תסבוכת עם מטפלת אחרת? ואולי, אם אזהר מראש, לא להתקרב מדי, לא לאהוב מדי, אצליח להמנע משברון הלב?
ברור לי שהכי נכון לפתור את זה בתוך הטיפול, אבל זה לא מצליח לי.
יש לזה פתרון?
תודה
שלום תמר,
נשמע שאת נמצאת בעיצומו של טיפול אינטנסיבי המעורר הרבה מאוד רגשות, מחשבות ותחושות שאותן צריך לרתום לצורך הבנה שלך ושל עולמך הפנימי.
אני מבינה לחלוטין את תחושת הדחייה שעולה בך ואת הכעס על הקשר הטיפולי הזה שאינו יכול להיות קשר חברי. המטפלת שלך לא רק פועלת במגבלות חוקי האתיקה, אלא היא עסוקה בשאלה מה יהיה הכי נכון לך מבחינה טיפולית, ולמרות שזה קשה וכואב, היא גם שומרת על האפשרות שלך להיות בקשר טיפולי איתה. נשמע שאתן מדברות על הדברים בפתיחות והייתי ממליצה להמשיך ולעשות זאת, בתקווה שעם הזמן יחול שינוי, תהיה איזו תובנה חדשה כלפי המצב וכו'. את צודקת שיש סיכוי שמעבר למטפלת אחרת, יעורר מחדש תחושות דומות. היחסים הטיפוליים במהותם בנויים כך שלמול המטפל תתפתח מערכת יחסים שמספרת משהו על העולם הנפשי של המטופל, וביחד צריך לנסות להבין את המשמעויות. לכן, כדאי להמשיך ולהתייחס לנושאים שעולים- לתחושת הדחייה, לרצון לפרוץ את הגבולות בקשר, לפחד מפני פרידה, אך גם לחשש מפני תלות בדמות טיפולית ורצון להחליף אותה בדמות אחרת, חברית. כל אלה מסמלים תכנים שכנראה מלווים אותך, וצריך להבין כיצד הם מתקשרים ליחסים אחרים שהיו לך, לעולם הפנימי שלך, לדיכאון, לחרדות ולפוסט טראומה שאת מתארת שאיתם הגעת לטיפול.
כמובן שאיני יכולה לייעץ לך מה לעשות, אך אני מאמינה כי טיפול הוא מסע ארוך, שלעיתים הוא גם מתסכל ומכאיב, אך הוא גם תהליך דינאמי עם הרבה שינויים במהלכו. לעיתים גם לאחר תקופה ארוכה שבה "תקועים" באיזה שהוא נושא או באינטראקציה מסוימת עם המטפל, מגיעה איזו שהיא הבנה לגבי המצב ומתרחש שינוי.
בהצלחה,
סיון
