תפריט נגישות

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י מעיין ב - 23/04/2017 15:37:35

    שלום רב
    לפני כשבועיים הכלבה שלנו נדרסה, היא הייתה אצלנו כשנה. אנחנו הורים לארבעה ילדים, בגילאי 7,5,3,1. הילד הגדול מאוד היה קשור לכלבה, היא מדבר עליה הרבה ולעיתים גם בוכה. הילד בן ה-5 לא היה כל כך קשור אליה, והוא ממעט לדבר על זה. הילדה בגיל 3 הייתה מאוד קשורה אליה, היא עדיין לא במסגרת של גן. מאז היא אימצה בובת כלב שהיא קוראת לה בשמה של הכלבה, היא לעיתים אומרת שהיא רוצה את הכלבה האמיתית. ובימים האחרונים היא החלה לגמגם, להיות קשורה מאוד למוצץ ומתנהגת לא בצורה אופיינית לה. אנחנו ממש לא יודעים מה לעשות ואיך להתמודד. מההתחלה אמרנו לילדים את האמת, הם גם היו עדים לתקרית, לא ראו את הדריסה אבל היו בבית כשזה קרה. הילד הגדול ראה את הכלבה כשהיא הייתה על הכביש ולא זזה, לדבריו. מה עלינו לעשות? הילדה בגיל 3 מאוד מלחיצה אותנו.
    תודה רבה!

    תשובה: אובדן של כלבה, ילדה בגיל 3 החלה לגמגם
    נכתב ע"י סיון סובול ב - 25/04/2017 19:27:10

    שלום מעיין,

    בעת גידול בעל חיים נוצר לרוב קשר רגשי חזק בין הבעלים לחיה, ועל כן אובדן של בעל החיים הוא דבר מצער, כואב ועצוב, הן למבוגרים והן לילדים. טוב וחשוב להערכתי שסיפרתם לילדים את האמת על מה שקרה, וכעת ביכולתכם לסייע להם להתמודד עם הרגשות שעולים אצלם בעקבות האירוע. ראשית, נשמע שכל ילד מגיב בדרכו שלו, וכל התגובות נשמעות לגיטימיות וסבירות. בכי, עצב, הימנעות מדיבור וכו' הם דרכים שונות להתמודדות עם האובדן. גם ההתמודדות של בתכם באמצעות אימוץ בובת הכלבה היא מובנת ומהווה את הדרך שלה לבטא את הגעגועים והצער על אובדנה (דרך שהיא טבעית לילדים הנעזרים במשחק לצורך ביטוי תחושותיהם). מטבע הדברים, כואב לכם לראות את הילדים מוטרדים, עצובים או מגיבים באופנים שונים למות הכלבה. אני מניחה כי באופן טבעי הייתם רוצים לגונן עליהם מפני רגשות שליליים, ולכן פעמים רבות מתוך רצון זה ומתוך חשש מלהציף נושאים כואבים אנו נמנעים מלשוחח עליהם. עם זאת, כהורים, אתם יכולים לסייע לילדים להתמודד עם האירוע דווקא על ידי שיחה על הנושא ויצירת אווירה שבה ניתן להעלות שאלות בנושא, להזכיר ולהיזכר בכלבה. אתם יכולים לתאר את הרגשות של הילדים במילים ועל ידי כך לעזור להם להבין מה הם חשים. הדבר עוזר בעיבוד התחושות הקשות. למשל, כאשר בתכם לוקחת את בובת הכלבה, ניתן להזכיר לה את הכלבה, לומר שהיא בוודאי מתגעגעת ואולי עצוב לה שהכלבה כבר לא איתכם. ניתן להסביר שלמרות שהכלבה כבר לא תחזור, אתם זוכרים אותה ועדין חושבים ואוהבים אותה. ניתן גם לנהל שיחות משפחתיות על הנושא, אולי להכין אלבום תמונות של הכלבה ולאפשר באופן זה לעבד את תהליך האבל ולאפשר לילדים להיפרד ממנה. הגמגום, הרגישות והחיפוש אחר המוצץ יכולים להיות תגובות זמניות שקשורות לאירוע, וייתכן מאוד שיחלפו עם הזמן ועם הסיוע שלכם בהתייחסות ועיבוד האובדן. אם כעבור זמן תחושו שאין שיפור וחזרה לשגרה, תוכלו לפנות להדרכת הורים להמשך חשיבה בנושא.

    בהצלחה,
    סיון

אנשי מקצוע ומכונים