כשרעש קטן הופך לבעיה גדולה: על מיסופוניה וההתמודדות עמה

צוות בטיפולנט

רעשים שנחשבים קטנים עבור אדם אחד, יכולים להיות חוויה כמעט בלתי נסבלת עבור אדם אחר. כשמדובר במצב חוזר, יכול להיות שמדובר במיסופוניה, מצב בו צלילים שגרתיים כמו לעיסות או נשימות, מעוררים תגובה רגשית וגופנית עזה, שיכולה להוביל לפגיעה באיכות החיים ובתפקוד. בכתבה זו ננסה להבין מהי מיסופוניה, כיצד היא משפיעה, למה היא נוצרת ואיך אפשר לטפל בה.

מה זה מיסופוניה?

השם מיסופוניה (או מיזופוניה) הופיע לראשונה בעולם המחקר בתחילת שנות האלפיים, ומגיע משילוב מילים ביוונית: מיזו (שנאה) ופוניה (צלילים). מיסופוניה מתאפיינת ברגישות קיצונית לצלילים מסוימים, שלרוב מתחילה בילדות או בגיל ההתבגרות, ומופיעה לפי המחקר בקרב 20-5 אחוזים מהאוכלוסייה. היא נבדלת ממצב המכונה היפראקוזיס (Hyperacusis) בו יש רגישות יתר או אי סבילות לרעשים באופן כללי.

עבור המתמודדים עם מיסופוניה, צלילים יומיומיים, המכונים בשפה המקצועית “טריגרים״, יכולים לעורר תגובה חזקה ולא נעימה. הטריגרים השכיחים ביותר הם קולות שמופקים מהפה או מהאף של אחרים, כמו לעיסה, נשימה, או כחכוח. גם נקישות, גירוד, ורעשים אחרים שלא מפריעים למרבית האנשים, יכולים להוות טריגר. ישנה שונות בין אנשים באשר לצלילים שמהווים טריגרים עבורם. 

בעת חשיפה לטריגר, אנשים המתמודדים עם מיסופוניה מדווחים על עוצמות משתנות של תחושות שליליות כגון כעס, גועל, חרדה, וכחלק מכך לעתים גם תגובה גופנית מיידית של לחץ ודופק מואץ. לרוב, ההתמודדות עם הטריגר תיעשה באחת משתי דרכים, תגובת "fight or flight" (״הילחם או ברח״), האופיינית למפגש עם גירוי מעורר חרדה:

1.תגובת fight: תגובה חזקה, לעתים אגרסיבית ותקיפה. לדוגמה, בהתקלות בטריגר אנשים עלולים להרים את קולם כתגובה למשמע הרעש המטריד, מתוך מצוקה ורצון להפסיק את הרעש.

2.תגובת Flight: לעתים, אנשים יעדיפו להימנע מלכתחילה ממצבים בהם הם עלולים להיחשף לטריגרים. ההימנעות עלולה להיות מגבילה במיוחד, שכן כמעט בכל אינטראקציה אנושית יכולים להימצא טריגרים. דוגמה לכך היא הימנעות מארוחות משותפות, גם כשמדובר במפגש משפחתי או חברתי.

שתי הדרכים עלולות לפגוע בתפקוד היומיומי, בקשרים חברתיים ובאיכות החיים.  

בעת חשיפה לטריגר, אנשים המתמודדים עם מיסופוניה מדווחים על עוצמות משתנות של תחושות שליליות כגון כעס, גועל, חרדה, וכחלק מכך לעתים גם תגובה גופנית מיידית של לחץ ודופק מואץ. לרוב, ההתמודדות עם הטריגר תיעשה באחת משתי דרכים,

1. מה גורם למיסופוניה?

מיסופוניה היא תחום מחקר חדש ומצומצם יחסית לתחומים אחרים, אך המחקרים שנערכו עד היום מצביעים על גורמים והסברים אפשריים:

מחקרי הדמיה מוחית מצאו קישוריות חזקה במיוחד בין אזורי שמיעה לאזורים הקשורים ברגש אצל אנשים עם מיסופוניה. בתוך כך, צלילים ניטרליים יכולים להיות מעובדים ומתויגים כחשובים ומאיימים, ולהפעיל תגובה פיזיולוגית תואמת. כמו כן, מחקרים ביולוגיים מצאו כי רבים מהמתמודדים עם מיסופוניה הם בעלי רגישות חושית מוגברת, שמייצרת חוויה עוצמתית יותר במפגש עם גירויים.

מחקרים המתמקדים בהיבט הנפשי, זיהו שרבים מהמדווחים על מיסופוניה מתמודדים עם קשיי וויסות ותגובתיות רגשית מוגברת. כמו כן, עלה כי רבים הם בעלי אבחנה של הפרעת חרדה מסוימת, OCD, או דיכאון. ממצאים אלו עשויים להצביע על מנגנונים נוירולוגיים-רגשיים משותפים בין מצבים אלה.

מחקרים אחרים הציעו כי מיסופוניה יכולה להתפתח באמצעות התניה. כאשר צליל ניטרלי מופיע במהלך סיטואציות לא נעימות כמו קונפליקטים בין־אישיים, או לצד רגשות של כעס וגועל, לעתים נוצר קישור אוטומטי בין הצליל לתגובה הרגשית. כתוצאה מכך, הצליל לבדו מעורר תגובה רגשית שלילית, גם בהיעדר הסיטואציה הלא נעימה.

כיצד ניתן לטפל במיסופוניה?

אמנם מיסופוניה טרם קיבלה מעמד רשמי בספרי האבחון הרפואיים, אך אנשי מקצוע מכירים בה ומתבססים עליה לצרכי התאמת טיפול ומענה נכון לצרכי המטופלים. כדי לקבל טיפול מותאם, ניתן להגיע להתייעצות אצל פסיכיאטר או פסיכולוג, שיבחן את הדיווח של האדם על החוויה שלו, את ההיסטוריה הרפואית והפסיכולוגית, וישתמש בשאלונים ייעודיים. כמו כן, נכללת לעתים בתהליך בדיקת שמיעה ושלילה של אבחנות אחרות.

מבין הטיפולים הקיימים למיסופוניה, טיפול נחקר ומוביל, אשר לפי הממצאים עשוי להביא לשיפור משמעותי, הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ייעודי. הטיפול מתמקד בצמצום התגובה ההתנהגותית והתהליכים הקוגניטיביים המשפיעים על החוויה הרגשית העזה. במסגרת ה-CBT ננקטים אמצעים שונים:

• האמצעים ההתנהגותיים כוללים אסטרטגיות לוויסות פיזיולוגי, התניה מחודשת של הגירוי באמצעות צימוד שלו לגירוי נעים עוצמתי יותר (כמו לדוגמה השמעת צליל אהוב בווליום גבוה), הפחתת הימנעויות ועוד.

• במישור הקוגניטיבי, לומדים להפנות תשומת לב ולהמשיך בפעילות גם כשהטריגר מופיע. בנוסף, עובדים על שינוי הפרשנות לרעש ולכוונות של מי שמשמיע אותו. למשל, במקום לראות בכך התרסה או פגיעה אישית, ניתן לחשוב על פרשנות אחרת, שמניחה שההתנהגות לא מכוונת. שינוי הפרשנות עשוי לצמצם תגובות רגשיות לא יעילות והשלכות חברתיות.

חשוב לזכור, גם כשצליל קטן מעורר סערה גדולה, יש דרך להבין, לווסת ולהקל.

מקורות

Berger, J. I., Gander, P. E., & Kumar, S. (2024). A social cognition perspective on misophonia. Philosophical Transactions of the Royal Society B, 379(1908), 20230257

https://www.psychologytoday.com/us/blog/eclectic-approaches/202504/reframing-misophonia-a-cognitive-shift

Jastreboff, P. J., & Jastreboff, M. M. (2023). The neurophysiological approach to misophonia: Theory and treatment. Frontiers in neuroscience, 17, 895574

Mattson, S. A., D'Souza, J., Wojcik, K. D., Guzick, A. G., Goodman, W. K., & Storch, E. A. (2023). A systematic review of treatments for misophonia. Personalized medicine in psychiatry, 39, 100104