כיצד ניתן להתמודד עם שמות גנאי בבית הספר?

צוות בטיפולנט

תארו לכם שילדכם היה חוזר מבית הספר חבול, שותת דם או מדווח על כך שחפציו נגנבו על ידי תלמידים אחרים: סביר להניח שהייתם יוצאים מגדרכם כדי לשמור על בטחונו ולאתר את הפוגעים. הצקות מילוליות וקריאה בשמות גנאי, לעומת זאת, זוכות להרבה פחות תשומת לב אך בפועל - הן בעלות השפעה שלילית משמעותית.

הצקות בבית הספר - כל הסיבות הטובות להתערב

הספרות המחקרית מבחינה בין שלושה סוגי התנכלויות בגילאי בית הספר. הסוג הראשון מתייחס לפגיעה פיסית ישירה כאלימות או לקיחת חפצים, הסוג השני מתייחס לפגיעה מילולית ישירה באמצעות איומים, הצקות או קריאה בשמות גנאי והסוג השלישי - לפגיעה עקיפה באמצעות הטלת חרם או הפצת סיפורים שקריים.

פגיעה מילולית ישירה המתבטאת בהדבקת כינויים מעליבים או קריאה בשמות גנאי היא אחת התופעות הנפוצות ביותר בבתי ספר: מחקרים מצביעים על כך שכ-50-60% מהתלמידים חוו אירועים בהם נקראו בשמות גנאי מעליבים, וכ-20% דיווחו כי הצקות אלו חוזרות באופן יומיומי. הכינויים המעליבים יתייחסו בדרך כלל להופעתו החיצונית של הילד (משקל, גובה, פצעונים) או להיבטים יוצאי דופן המאפיינים אותו כנכות או פגם פיסי, מבטא זר, גזע או צבע עור שונה.

למרות שכיחותה הגבוהה, תופעת ההצקה באמצעות שמות גנאי וכינויים זוכה לתשומת לב מועטה יחסית: קל יחסית להסתיר אותה מעיני המבוגרים, והטון ההומוריסטי אשר נלווה לה פעמים רבות מקשה על ההבחנה האם מדובר באינטראקציה חברתית חיובית או אלימה ופוגעת.

גם אם נראה ש"כולם עוברים את זה" ו"ככה זה ילדים", מחקרים מצביעים על הנזק שגורמת הצקה ממושכת מסוג זה.

• 9 דברים שתוכלו לעשות כדי להגן על ילדכם מחרם ובריונות ברשת

  
• למה מתכוונים כשמדברים
  על 'ילדות רעות'?

  
• 10 עובדות על בריונות שכל
  הורה צריך לדעת

  

ילדים אשר מתמודדים עם הצקות מילוליות ממושכות מתקשים להתרכז בלימודים, חווים עצבנות, בושה, חרדה, דיכאון, פגיעה בערך העצמי ומצוקה, ועשויים להיגרר למריבות אלימות. דוגמא קיצונית להשפעת ההצקות מספק הממצא המחקרי לפיו מרבית התלמידים אשר ביצעו פיגועי ירי בבתי ספרם היו קורבן להצקות ממושכות. גם כאשר ההצקות אינן מביאות לפגיעה רגשית קיצונית, ילדים הסובלים מהצקות מילוליות יחוו את בית הספר כמקום פחות נעים ובטוח.

ככל שההצקות נמשכות לאורך זמן, הולכת ומתפתחת גם תפיסה שלילית של הילד את בני גילו. נטייה מובנת זו היא בעלת משמעות רבה, מאחר ואחת המטרות המרכזיות בגילאי בית הספר היא רכישת מיומנויות חברתיות ופיתוח תפיסה בין אישית חיובית. כאשר התפתחויות אלו נפגעות ומעוכבות, עשויים להיווצר פערים וקשיים ביכולותיו הבין אישיות של הילד ואלו עשויים לפגוע ביכולתו ליצור מערכות יחסים זוגיות ולהשתלב מבחינה תעסוקתית בבגרות. כמו כן, בגיל ההתבגרות מתפתחים הזדהות ועניין מוגברים בבני קבוצת השווים (בני גילו של הילד) על פני המשפחה הגרעינית. תהליך זה מאפשר למתבגר לפתח את עצמאותו ולגבש את זהותו האישית, אך תפיסה שלילית של בני גילו פוגעת באפשרות לקיים תהליך טבעי זה ומביאה להצמדות יתר להורים.

"אז תחזיר לו!" התמודדות עם כינויי גנאי

החל מגילאי הגן של ילדינו, מרביתנו מוצאים את עצמנו מתלבטים כיצד להגיב לתלונת הילד על הצקות מצד ילדים אחרים. "אז תחזיר לו!" או "נו, אז מה אם היא אמרה? תתעלם!" הן תגובות שכיחות אשר לא פעם מבטאות גם את חוסר האונים שלנו כהורים מול התופעה החמקמקה של שמות הגנאי.

מרבית הילדים מגיבים לכינויי גנאי ב"החזרה מילולית", חלקם מתעלמים וחלק קטן יותר מהילדים בוחרים להחזיר בפגיעה פיסית או לפנות למבוגרים (בדרך כלל הורים ולעיתים רחוקות יותר למורים). אלא שכאשר מדובר בהצקות ממושכות, אסטרטגיות התמודדות אלו נמצאות כבלתי יעילות דיין: הגררות לעימות אלים (פיסית או מילולית) עלול להחריף את המצב, התעלמות מההצקות עשויה להביא לנסיגה, הסתגרות וויתור על פעילויות חברתיות, ופנייה לעזרה מתקבלת לעיתים בהתעלמות ("תתעלם, זה יעבור להם") או בהחרפת המצב, לאחר שהמציק גילה את ה"הלשנה".

על אף שמרבית הילדים מניחים כי צוות בית הספר לא יוכל לסייע להם בהתמודדות עם שמות גנאי, בית הספר הוא גורם חיוני המשפיע על שכיחות התופעה.

כפי שניתן להבין ממספר הילדים הגבוה המתמודד עם כינויים והצקות מילוליות, מדובר בתופעה שאינה קשורה בהכרח לבעייתיות של ילד מסוים אלא ב"נורמה" חברתית-בית ספרית. בבתי ספר אשר מגדירים באופן ברור את החוקים הבין אישיים, מעודדים יחסי כנות ואמון בין תלמידים למורים, מתייחסים לכל הצקה כאל התנהגות בלתי מקובלת ונוקטים עמדה חד משמעית בנוגע לפגיעות בילדים אחרים - נמצאה רמת הצקות נמוכה באופן משמעותי ביחס לבתי ספר אחרים.

במידה ואתה חושש כי ילדך סובל מהצקות חוזרות כדאי לשים לב למספר היבטים:

קודם כל - לדעת: במידה והילד חושש ללכת לבית ספר, מתלונן שאינו נהנה בו או מפתח תסמינים ככאבי ראש ובטן - חשוב ליצור איתו דיאלוג פתוח ולהבין מה קורה לו בבית הספר, תוך העברת מסר ברור כי אתם לצידו ואינכם מאשימים אותו.

זיהוי גורמים הקשורים בילד עצמו: הצקות קשורות בעיקר באקלים הכיתתי-בית ספרי אך ביטחון עצמי נמוך, היעדר מיומנויות חברתיות והיעדר אסרטיביות עשויים להקשות על ילדך להתמודד עם הצקות ולהפוך אותו לקורבן נוח. ניתן לסייע לילד בפיתוח מיומנויות חברתיות ויכולות אסרטיביות באמצעות משחקי תפקידים, הנחייה והכוונה או, במידה ויש קושי משמעותי, פנייה לאיש מקצוע.

אי אפשר לבד! גם ילדים חזקים ובטוחים בעצמם אינם יכולים להתמודד בעצמם עם דינמיקה כיתתית המביאה לפנייה נגדם. כאשר אין מדובר במקרה חד פעמי ויוצא דופן, יש לערב במצב את הצוות החינוכי ולהביע מעורבות רבה עד לפתרון המצב.

"מי שעומד מלפני ומצדדי...": אחד הגורמים המשמעותיים המשפיעים על ההצקות הוא תמיכה אקטיבית ו/או פאסיבית של ילדים נוספים. ילדים רבים חוששים "להלשין" ומביעים הסכמה שבשתיקה להצקות כאשר הם צופים בה מבלי להגיב, צוחקים או מעודדים את הילד המציק. חינוך ילדים לחוסר סבלנות להצקות עומד בבסיס יכולתם לשפר את האקלים הכיתתי ולמנוע האדרה וחיזוק של ילדים מציקים.

מקורות