שימוש בחומרים והתנהגויות כ"ממ"ד רגשי": על התמכרות בעתות משבר ומצוקה

ענבר בן-נון

שימוש בחומרים והתנהגויות כ"ממ"ד רגשי": על התפתחות התמכרויות בעתות משבר ומצוקה בואו נדמיין לרגע מקלט, או ממ"ד: מקום שבו אפשר להרגיש קצת פחות מפוחדים, קצת פחות חשופים. כאזרחים במדינה שנמצאת תחת איום מתמשך ומלחמות, רצוי היה שלכל אחד מאיתנו יהיה מקום מוגן שכזה. אולם המציאות היא שבמדינת ישראל כיום, בהישמע אזעקה רבים מאיתנו מוצאים עצמם נוהרים מהבית למטה, החוצה, בין שכנים, חניונים ומרחבים ציבוריים בחיפוש נואש אחר מקום בטוח. חלקינו אפילו העתקנו מגורים לתקופה הקרובה למקום שהוא לא הבית שלנו כי 'שם' בטוח יותר מ'כאן'. עד כאן ניהול סיכונים די הגיוני עבור רבים מאיתנו.מה אם נחשוב רגע על אותו מקלט או ממ"ד לא כמקום פיזי מוחשי אלא מרחב שמגן לנו על התחושות ורגשות. "ממ"ד רגשי" יכול לבוא בשלל צורות: אנשים שנעים לנו להיות בחברתם; תפילה שמעניקה תחושת מלאות, משמעות ותקווה; לעתים, הממ“ד הזה הוא עבודה שמעסיקה לנו את המחשבות; ולעתים נמצא ממ"ד רגשי דווקא בהתנהגויות או חומרים כמו צפייה במסכים, בפורנוגרפיה או בסם משנה תודעה. חשוב להכיר בכך לא כשיפוט מוסרי אלא כמנגנון הישרדותי אנושי שחל על כל שכבות האוכלוסייה ללא הבדלי דת, גזע, מין או גיל. התייחסות להתנהגויות של התמכרות כממלאות פונקציה של ממ"ד רגשי, המאפשר הגנה ממצב קשה, מקדמת שיח חשוב וחומל. זאת, כיוון שהיא מכירה בשימוש כמנגנון הישרדותי אנושי שחל על כל שכבות האוכלוסייה, והוא דורש מודעות וטיפול. בימים אלו של חוסר ודאות ולחימה מתמשכת, כולנו מחפשים "ממ"ד" שישמור עלינו מפני תחושות של פחד, כאב, תסכול וחוסר אונים. חלקינו אף זקוקים לממ"ד רגשי שישמור על השמחה והתקווה שיש בנו. בכתבה זו אבקש להתייחס לצורך זה כטבעי ואנושי, ולהבין מתי הדבר עלול להוביל לשימוש בחומרים או התנהגויות ממכרות, ומה ניתן לעשות בפועל כאשר אנחנו או אדם קרוב לנו מפתח תלות בחומרים או בהתנהגות ממכרת. "ממ"ד רגשי" כצורך טבעי ואנושי ניתן להבין את הצורך הקיומי שלנו ב"ממ"ד רגשי" דרך תיאוריית "ריפוי עצמי" של אדוארד קנציאן (Edward Khantzian). לפי קנציאן, שימוש בחומרים אינו נובע מתוך "יצר רע של האדם", אלא בכדי לתקן, להרגיע או לאזן כאבים נפשיים שאינם נסבלים אחרת. כלומר, כאשר מישהו נוטל חומר או שוקע בהתנהגות ממכרת, הוא מנסה להשיג משהו שחסר לו: שיכוך חרדה, העלאת מצב הרוח, הפחתת בדידות, שיחזור תחושת שליטה או הקלה על זיכרונות קשים. לפי תיאוריה זו, לבני אדם יש צורך טבעי ואנושי למצוא מפלט מתחושות בלתי נסבלות שנותרות ללא מענה. זאת, לא בכדי לעודד שימוש בחומרים אלא בכדי להסביר מנגנון הישרדותי רציונלי בעיני מי שחווה סבל ונעדר מנגנוני התמודדות חלופיים.ד"ר גאבור מאטה (Gabor Maté) מתייחס לשימוש בחומרים והתנהגויות ממכרות כמנגנון התמודדות עם טראומה. הוא סבור כי כאשר חוויות טראומטיות נותרות "תקועות" בגוף ובנפש, מערכות ההגנה הפיזיולוגיות של הגוף נמצאות במצב של תת תפקוד או של תפקוד יתר. במצבים אלו, האדם הסובל עלול לחפש מפלט חיצוני לו לשם הרגעה והטבה במצבו. נראה כי פעמים רבות, אנשים שמתמודדים עם תסמיני פוסט-טראומה מתקשים לווסת רגשות כשהמערכת שלהם מוצפת גירויים ותחושות, ולכן פעמים רבות פונים לעזר חיצוני כלשהו שנותן להם פתרון מידי. מהקלה להתמכרותשימוש בחומרים או בהתנהגויות ממכרות עשוי לספק הקלה מהירה על ידי שינוי מצב רגשי נוכחי למצב שנחווה כנעים או נסבל יותר. ככל שהמנגנון הזה נמצא "יעיל" הוא מתבסס כדפוס התמודדות בעתות מצוקה, וכך השימוש בחומרים והתנהגויות מתגבר ונהיה לתלוּת. ישנו רצף של שימוש בחומרים והתנהגויות כאשר התמכרות, אשר מתפתחת בהדרגה, נמצאת בקצה רצף השימוש. ההתמכרות למעשה מלמדת על מנגנון אנושי פנימי שפועל להגן מפני תחושות של איוּם וסבל. בימים אלו יותר מתמיד, אין בית בישראל שלא נתקל בתגובת "הילחם או ברח" או במה שמכונה "חמשת ה-F" (Fight, Flight, Freeze, Flock and Fawn): מדובר במנגנון אבולוציוני לפיו מערכת ההגנה שלנו מגיבה לאיום ממשי או למה שנתפס כאיום ממשי על ידי צמצום מצוקה וסבל מידי. שימוש בחומרים והתנהגויות ממכרות יכול להיות תגובה של בריחה (flight), ניתוק (freeze) או רצייה (fawn-התנחמדות). במודל שפיתחו תמיר אשמן ומאיה בן יעקב אשמן הם מסבירים כיצד מתח רגשי וגופני מצטבר ומביא לפעולות של ויסות עצמי בדרך של התפרצויות זעם, חרדה וכן שימוש בחומרים והתנהגויות ממכרות. פעמים רבות, במקום להתמודד עם איום פנימי של פחד, אשמה, דחייה חברתית או זיכרון טראומטי, האדם בוחר בדרך קצרה יותר ולרוב נוחה יותר: עישון קנאביס, צפייה בפורנו או כל שימוש בחומרים או התנהגויות ממכרות אחרות, כבריחה אל תוך "ממ"ד רגשי" שמכסה על תחושות לא נעימות ולעתים אף מגביר תחושת הנאה ועונג בטווח הקצר.כיצד ומדוע נוצרת תלות והתמכרות?השחקן המרכזי שגורם לחזור שוב ושוב ל"ממ"ד הרגשי" שבו ניתן לחוש טוב יותר מאשר בעתות משבר, מצוקה, טראומה או חרדה הוא דופמין: הורמון ומוליך עצבי מרכזי במערכת העצבים שאחראי בין היתר על תחושות הנאה וסיפוק. שתיית יין, משחקי מחשב, הימורים, הסנפת קוקאין וגלילה בטיקטוק, כל אלה מהווים דרכים לוויסות רגשי על ידי העלאת רמת הדופמין והגברה מהירה וקצרה של תחושות סיפוק או הקלה. עם שימוש חוזר, האדם לומד (באופן לא מודע) אילו גירויים מעלים דופמין , וכך באמצעות תהליך למידה נוירוביולוגי, ההקלה הופכת להרגל, ומקשה על "חזרה הביתה מהממ"ד הרגשי".לפי תאוריית הרגישות לתמריצים (Neuro Incentive‑Sensitization), חשיפות חוזרות לגירויים אלה מייצרות 'רגישות' של מערכות המוטיבציה. בכך, התנהגויות או חומרים הופכים למעין קיצורי דרך נוירולוגיים שמעודדים חזרה לשימוש גם כשהעונג הנחווה משימוש יורד (קרי, התפתחות של כמיהה וסבילות לגירוי). כלומר, גם אם העונג או הריגוש יורדים, ברמה המוחית מתרחשים שינויים וקישורים עצביים אשר מקשים על שינוי והפסקת ההתנהגות או השימוש.יתרה מכך, נראה כי זמינותם ונגישותם של "מקלטים" רגשיים מודרניים בדמות מסכים, פורנוגרפיה, חומרים חוקיים ו/או נגישים הפכו זמינים ונגישים כל כך, עד שבחירה בדרך זו בשביל לחוות הקלה הינה מובנת. זאת, אל מול המאמץ הרב הנדרש בכדי להתמודד עם רגשות מורכבים, אי נוחות, או לבנות רשת תמיכה ולעבור טיפול. אין הדבר אומר שאין לנו אחריות אישית, טיפולית וחברתית ללכת בדרך הדורשת מידה של מאמץ, אבל מסביר מדוע תלות והתמכרות יכולה להתפשט בכל שכבות החברה ובכל זמן נתון, לרבות בעתות משבר ומלחמה.מה ניתן לעשות בגישה חומלת ובגובה עיניים? ראשית, להכיר בכך שהתנהגויות ממכרות ושימוש בחומרים מהווים פעמים רבות סימפטום של קושי או חוסר, ולהן השפעה מוחית ממשית אשר מקשה על שינוי ועל "בחירה" אחרת. שנית, להרחיב את מושג ה"ממ"ד הרגשי" לכזה שניתן גם לצאת ממנו בחזרה הביתה בעת הצורך: לעזור ליצור מקומות בטוחים באמת, מערכות תמיכה, שמירה על שגרה יומית מווסתת על ידי פעולות שמעודדות תחושות שנחוות נעימות לגוף ולנפש, לפנות לטיפולים מיודעים טראומה, פעילויות שמגבירות דופמין באופן עצמאי ומעודדות תחושת מסוגלוּת (כמו פעילות גופנית, פעילות יצרנית ויצירתית ויצירת קשר עם אדם משמעותי). שלישית, להפחית שיפוט ולבקש או להציע עזרה פרקטית: מידע נגיש, חלופה בטוחה יותר בזמן משבר, קבוצות תמיכה, קורסים שמלמדים ויסות רגשי וכלים להתמודדות. לבסוף, נזכור שאם אנחנו נמצאים במלחמה, חיצונית או פנימית, מיגון איכותי אינו כזה שרק חיצוני לי, אלא פעולה שנוצרת כאשר המשאבים החיצוניים והפנימיים שלי מתחברים. מנסיוני הקליני, שיח בנושא התמכרויות המתנהל בגובה העיניים, בלי בושה והאשמה מיותרת, מאפשר לפתוח דלתות של החלמה. שימוש בחומרים והתנהגויות ממכרות אינם עניינו של הפרט, הם מהווים קריאה לעזרה מערכתית, חברתית ואנושית. במיוחד בעתות חוסר ודאות, משבר ומצוקה, על אף שהנטייה פעמים רבות תהיה לחפש כל הגנה, הקלה או מחסה מהתחושות הקשות, יש לנסות ולכוון למציאת מרחב בו ניתן יהיה לחוש ביטחון ממשי, מתמשך ועמוק, ללא תלות בחומר או התנהגות חיצוניים.על הכותבת – ענבר בן-נוןעובדת סוציאלית קלינית (MSW), מטפלת במרכז הישראלי להתמכרויות וחברת סגל הכשרה. בוגרת התוכנית לרפואת התמכרויות ותחלואה כפולה מטעם הפקולטה לרפואה בטכניון. מלמדת קורסים קבוצתיים ופרטניים של "ללמוד לכעוס נכון" לטיפול בהתפרצויות זעם וחרדה למוכּרים עם פוסט-טראומה באגף השיקום ולקהל הרחב מטעם בי"ס ליחסים של תמיר ומאיה אשמן. כמו כן מלווה תהליכים טיפוליים בשיטת 'אוריינטציה גופנית' ומטפלת בקליניקה פרטית בגישה דינאמית אינטגרטיבית. 

מקורות

אשמן, ת. (2010). 'מעגל האלימות' - דינאמיקה של יחסי שימוש ושליטה.   [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 24/10/2010, מאתר https://www.ashman.co.il/vicious-cycle.Khantzian, Edward J. MD1,2,3,†. The Self-Medication Hypothesis of Substance Use Disorders: A Reconsideration and Recent Applications. Harvard Review of Psychiatry 4(5):p 231-244, January 1997.Khantzian EJ. The self-medication hypothesis of substance use disorders: a reconsideration and recent applications. Harvard Rev Psychiatry. 1997;4: 231-244.Maté, G. (2012). Addiction: Childhood trauma, stress and the biology of addiction. Journal of Restorative Medicine, 1(1), 56-63.Ringdahl, J.E., Berg, W.K., Wacker, D.P., Crook, K., Molony, M.A., Vargo, K.K., Neurnberger, J.E., Zabala, K. and Taylor, C.J. (2018), Effects of response preference on resistance to change. Jrnl Exper Analysis Behavior, 109: 265-280. Shenhav, A., Rand, D. G., & Greene, J. D. (2017). The relationship between intertemporal choice and following the path of least resistance across choices, preferences, and beliefs. Judgment and Decision making, 12(1),1-18.Terry E. Robinson, Kent C. Berridge. 2025. The Incentive-Sensitization Theory of Addiction 30 Years On. Annual Review Psychology. 76:29-58.