אנו נוטים לתפוס את המסגרת המשפחתית ככזו המעניקה לילד חסות והגנה: זו הציפייה החברתית מהמשפחה ואף אחריותה ע"פ החוק. כיצד קורה, אם כן, שלאורך ההיסטוריה, ללא הבדלי מגזר או גבולות פיזיים, נמצאים ילדים בסיכון לסבל נפשי וגופני, וחיי המשפחה אינם משמשים מקלט אלא חממה לתוקפנות? הדבר קשה לעיכול, אך בתרבויות רבות לאורך ההיסטוריה האנושית הכאת ילדים לא נחשבה להתנהגות יוצאת דופן.
מהי התעללות פיזית בילדים?
התעללות גופנית היא פגיעה אלימה הנעשית במזיד ע"י בן משפחה או אדם מבוגר האחראי על הילד. ההתעללות מתבטאת במעשים הגורמים או עלולים לגרום נזק פיזי לילד כגון פציעות, שבירת אברים, כוויות, חתכים, תלישת שיער, נשיכה. התעללות בתינוקות כוללת בין השאר טלטולים עזים העלולים לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך, חסימת פה העלולה להביא לחנק או מתן מזון או תרופות רעילים. התעללות פיזית קיצונית עלולה להגיע עד כדי נכות ואף מוות. לחבלות הגופניות נלווה נזק נפשי, כך שההשפעה על התפתחות הילד היא גם מעבר למצבו הגופני, והטיפול לו הוא יזדקק יהיה גופני ונפשי.
גורמים להתעללות פיזית
קשה להבין כיצד פוגע הורה או בן משפחה בילד בצורה חמורה ועקבית עד כדי התעללות מתמשכת. בניסיון לאתר גורמים להתאכזרותם של בני משפחה לילדים ותינוקות הגיעו חוקרים למספר אפשרי של הסברים:
מעגל הפגיעה: חזרה על דפוסי התנהגות הוריים והעברה של דפוס הפגיעה מדור לדור (כלומר, ילד מוכה הופך להורה מכה). ייתכן שהדבר קשור להעלאה של חוויות העבר כשהילד הופך להורה, וקשור לתפיסתו את יחסי ההורה- ילד. הילד נתפס כנושא תכונות רעות, ועליו לשאת בעונש על מעשיו או תכונותיו: מדובר בתפיסות בלתי ריאליות המייחסות לילד כוונות עוינות או כוחות אפלים. במקרים רבים מאחורי מחשבות אלה עומדות אמונות תפלות או תהליך נפשי פתולוגי של ההורה (תהליך פסיכוטי למשל). הילד נתפס ע"י ההורה כנועד לספק את צרכיו: הילד נתפש כחפץ, כרכוש, כשק אגרוף לפורקן כעסים. הורים אלה הם בעלי יכולת לקויה לדחיית סיפוקים ובעלי בוחן מציאות לקוי. לעיתים מדובר באגו הורי פגיע, המתרגם כל ליקוי בילד או באינטראקציה עימו כביקורת ודחייה. הרגשת הכישלון והתסכול עלולים להוליד תוקפנות.
הילד כמושא להשלכה: הורים המגלים בילד תכונות שאינם אוהבים בעצמם, ובמקום לברר האם הדבר מפריע לילד עצמו או להציע לו עזרה, מנסים "לתקן" את הילד ע"י פגיעה בו, ובדרך זו מרגישים הטהרות מתכונותיהם השליליות.
הילד כמושא התקה: הילד כאובייקט נוח לתוקפנות המכוונת במקור כנגד דמות אחרת (למשל, תסכול וזעם על בן הזוג מופנים כלפי הילד).
פגיעה מתוך מניעים תרבותיים: נורמות, אמונות ומנהגים בקבוצות חברתיות-תרבותיות מסוימות מאפשרות אלימות כלפי ילדים כדרך חינוך, כטקס הממלא פונקציה חברתית או מהווה סגולה כנגד פגעים (כמו הוצאת שדים).
התנהגות פוגעת המושפעת מבריאותו הנפשית של ההורה: בד"כ הגורם הפסיכיאטרי לא יהיה גורם בלעדי לפגיעה פיזית בילד, אך נמצא קשר בין לקויות של ההורה להתנהגות פוגעת. הורה הסובל מפיגור למשל, ולא מבין את עוצמת הנזק שהוא גורם לילד. הורים מכורים לסמים או לאלכוהול, שבשל חוסר שליטה עצמית ופיקוח בשעת השימוש בחומרים אלה עלולים להתנהג בחוסר אחריות כלפי ילדיהם. במקרים נדירים יותר בשל פגיעה בתפקוד ואמונות שווא המופיעות במצבים פסיכוטיים יכולה להופיע התנהגות כזו.
התנהגות פוגעת בהשפעת הילד: ישנם חוקרים המציינים תהליך בו הילד "נבחר" כקורבן להתעללות בשל תכונותיו או התנהגויותיו. ההורה אינו מכה את ילדיו האחרים, אך מאפייני אחד הילדים תורמים להתנהגות האלימה בשל הקושי לטפל בו (ילד עם בעיות התנהגות ומשמעת למשל), או בשל קשיים שהוא מעורר בהורה מסיבות הקשורות במשמעות שההורה נותן למצבו של הילד (למשל פגיעה נרקיסיסטית של ההורה עקב לידת ילד פגוע).
"הבטנו אחור בטרוף ובפחד קדימה" - השפעות הפגיעה על הילד
מערכות היחסים שהילד חווה מגיל צעיר, ובמיוחד יחסי ההורה-ילד, הן בעלות השפעה משמעותית על עיצוב התנהגותו והתפתחותו. מערכת יחסים תקינה תאפשר התפתחות טובה, מערכת יחסים שלילית והרסנית תשפיע על התנהגות הילד, ועל התפתחותו הרגשית והקוגניטיבית.
התנהגות
ניתן להבחין בשלושה דפוסי התנהגות עיקריים בקרב ילד מוכים:
הילד הצייתן: זהו הילד שלומד להתאים את התנהגותו לדרישות ההורים, לא להיות ספונטאני או להביע רגש, על מנת להימנע מכאב ושלילת האהבה. כול התנהגות אחרת משמעה מכות, לכן הילד עומד על המשמר. גם מחוץ לבית ובקרב ילדים אחרים התנהגותו תתאפיין בפייסנות, ביטול עצמי וניסיון לשאת חן. ילדים כאלה נוטים לקבל על עצמם תפקידים נחותים, ולצפות לאהבה המותנית בכך שהם עומדים לשירותם של אחרים.
הילד הנמנע והמסוגר: ילד שלמד שניתוק מגע הוא הדרך הטובה ביותר להימנע מפגיעה. ילד כזה יהיה מכונס מתבודד ופאסיבי. הוא ינסה כמה שפחות לבלוט, ונראה שהיה מעדיף להיעלם לגמרי. גם מחוץ לבית התנהגותו פאסיבית, והוא לא יפנה לעזרה מתוך הרגשה שממילא שום דבר לא יועיל ולא ישנה. גם בכיתה המורה לא תרגיש בו ובחצר יהיה לא מעורב, מחוץ למשחק, לעיתים מטרה ללעג מצד ילדים אחרים.
הילד הלוחם: לעומת הילדים שוויתרו על הסיכוי ליחס ואהבה, הילד הלוחם מעדיף לקבל יחס כלשהו מאשר להעלם ולהיזנח. ילדים אלה רוצים וזקוקים לתשומת לב, ולעיתים נראה כאילו התנהגותם הפרובוקטיבית מזמינה פגיעה. למרות הסכנה הכרוכה בכך הם יעדיפו להפנות דרישות לסביבתם, יפריעו בכיתה, יציקו לילדים אחרים ויעמדו מול הוריהם. לעיתים יגיעו למעשי עבריינות, ויגררו תגובות שליליות מהסביבה.
ביטוי רגשי של הפגיעה
כל ילד שהוא עצמו קורבן לתוקפנות חש בעצמו רגשות תוקפניים. הביטוי ההתנהגותי התוקפני נראה לעין אצל "הילד הלוחם", בעוד שאצל האחרים כעס ותוקפנות מדוכאים בשל פחד ותחושת חוסר אונים, או באים לידי ביטוי בדרכים אחרות כמו הרס של צעצועים וחפצים או התעללות בבעלי חיים.
רגשות של עצב וחוסר חיוניות מאפיינים אף הם ילדים מוכים. לעיתים, מתוך למידה שאין מקום לביטוי הרגש, ילדים כאלה יכולים להגיע למצב של אפטיה ואטימות רגשית. ילדים אלה, המתקשים להביע רגש יתקשו גם לקבלו ויש להשקיע זמן ומאמצים על מנת להסיר את מעטה האטימות המגן על הילד.
הקושי ביצירת קשר נובע גם מהאמון הבסיסי הפגום שיש לילד בזולתו. האמון הבסיסי אמור להתפתח מתוך למידה שהאחר הוא טוב ושניתן לסמוך עליו, אך ילד מוכה למד להאמין שהעולם שסביבו הוא פוגע ומאכזב. התפיסה הזו תשפיע על כל חייו החברתיים, הוא יתקשה להתמיד בקשרים וימהר לפרש התנהגויות כדחייה, גם בשל הדימוי העצמי הנמוך שלו.
ביטוי קוגניטיבי של הפגיעה
התפתחותו הקוגניטיבית של הילד מושפעת כמובן ממגעיו עם העולם הסובב אותו. ללא תמיכה ועידוד לא יוכל הילד להוציא לפועל את יכולותיו הפוטנציאליות. בגילאים צעירים מאפיינת חשיבה מאגית את הילד המוכה- הוא מאמין שהוריו יכולים לקרוא את מחשבותיו ולדעת על כול מעשיו. ילד שינסה להדחיק את מחשבותיו האסורות ("הלוואי שגם לאימא יכאב") ידחיק גם מחשבות נוספות, ועימן את היוזמה היצירתיות והסקרנות. בנוסף על כך הפגיעה בדימוי העצמי וביכולת ליצור קשר עם הזולת פוגעים ביכולות הלמידה וההתפתחות. לעיתים הישגיהם של ילדים מוכים בבית הספר דלים כל כך עד כי הם נחשבים למפגרים, למרות שמקור קשייהם הור בהזנחה ממנה הם סובלים.
כיצד ניתן לזהות פגיעה פיזית בילדים?
איתור של ילד מוכה מהווה קושי בניסיונות למנוע את התופעה ולהלחם בה. הילד יהיה בד"כ צעיר ומפוחד, וההורים עצמם לא יספרו על הפגיעה ואף יכחישו את המצב (למרות שברובם כן ידאגו להפנות את הילד לטיפול רפואי). גם כאשר הילד בוגר ובעל יכולת דיווח ובקשת עזרה, אין הוא נוהג לעשות זאת. אלמנטים של פחד ובושה מעורבים בכך- פחד מתגובתו של ההורה, בושה על הפגמים בחיי המשפחה שלו, ולעיתים גם בושה משום שהילד רואה עצמו אשם במצב. לכן אנשי המקצוע הבאים במגע עם הילד זקוקים למיומנות, רגישות וערנות רבה.
ילדים מוכים מציגים ע"פ רוב התנהגות אופיינית (כמתואר למעלה), שאנשי מקצוע יכולים לזהות ולעיתים נלווים לה סימני הכר גופניים:
חבורות ושטפי דם בלתי מוסברים: על הפנים ובאזורים שונים של הגוף.
כוויות בלתי מוסברות: מסגריות, מתכת מלובנת או מגהץ, על כפות הידיים, כפות הרגליים, הגב.
שברים בלתי מוסברים: באזור הפנים, בגולגולת או באף, שברים בצלעות, שברי משיכה או סחיטה (שברים ספירליים). לעיתים השברים בדרגות שונות של החלמה, המעידות על כך שנעשו בזמנים שונים.
סימני חבלה נוספים: כגון שריטות, פגיעות בטן, סימני נשיכה וסימני חפצים (כמו שפשוף של חבל או סימן של אבזם חגורה).
חשוב לציין שבישראל היום ישנה חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה באם יש לאדם חשדות מוצקים שמתרחשת פגיעה בקטין או חסר ישע, ע"פ החוק לתיקון חוק העונשין (פגיעה בקטינים וחסרי ישע).
טיפול בילדים נפגעי התעללות פיזית
בטיפול בילדים הסובלים מהתעללות פיזית מעורבים אנשי מקצוע שונים: נציגי החוק, הרווחה, הבריאות והטיפול. צריך להיזהר ממצב בו מאבקי כוח בין אנשי המקצוע השונים ישקפו את הקונפליקטים בתוך המשפחה, מתוך חוסר תיאום או הזדהות עם חלק מסוים בקונפליקט (עם הילד או עם אחד ההורים). שיתוף פעולה בין אנשי המקצוע הכרחי לשם הכנת תוכנית טיפול מקיפה, המביאה בחשבון את צרכי הילד בהגנה, וגם בהמשך הקשר עם המשפחה. התערבות טיפולית עם ילדים ומשפחותיהם יכולה להיות מכמה כיוונים: התערבות הממוקדת בילד או ממוקדת בהורים ובתא המשפחתי, והתערבות בשעת משבר לעומת טיפול ארוך טווח.
התערבות הממוקדת בילד יכולה להתבצע בשלושה אופנים:
* הגנה על הילד באמצעות הרחקתו מן הבית.
* התערבות חירום לאחר הפגיעה- עזרה ראשונה רפואית ותמיכה נפשית.
* טיפול אינדיווידואלי מתמשך- על מנת לעזור להשלים חסכים התפתחותיים, לשפר את יכולות יצירת הקשר והדימוי העצמי הנמוך, ולשפר בעיות התנהגות.
התערבות הממוקדת בהורים ובמשפחה: ההורה המכה זקוק לעזרה בשל בעיותיו כאדם ובשל כישורי ההורות הלקויים שלו. טיפול בהורה הוא אם כן מטרה וגם אמצעי על מנת לעזור לילד. התערבות ועזרה למשפחה בשעת משבר יכולה להיות למשל באמצעות הטלפון- "קו חם" (hot line) המאפשר להורה לקבל עצה, תמיכה והרגעה ונגיש לו בכול שעה. שירות שמרטפות זמין לשימוש בשעת הצורך יכול להיות גם הוא יעיל. אפשרויות נוספות הן טיפול פרטני להורה, טיפול משפחתי, או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הממוקד בחינוך ההורה ושינוי התנהגותו. הרחקת ההורה התוקפן מן הבית היא לעיתים התערבות נדרשת, לצמיתות או לתקופה מסוימת.
ביבליוגרפיה
חניתה צימרין (1989), ילדים מוכים בעיה רבת פנים, פפירוס, בית ההוצאה באוניברסיטת תל אביב.
עפרה אילון (1999), התעללות בילדים במשפחה, מכון הנרייטה סולד.
