פרקינסון היא מחלה שמתחילה לרוב באיטיות ובשקט: רעד קל ביד, שינוי עדין בהליכה או תחושה שהגוף לא מגיב כרגיל. זוהי מחלה נוירולוגית המשפיעה על התנועה, אך גם על מצב הרוח, השינה והחשיבה, ולכן נוגעת לא רק לתפקוד הגופני אלא גם לחוויה הפנימית של האדם.
מה זה פרקינסון?
מחלת הפרקינסון היא מחלה נוירולוגית קשה ופרוגרסיבית הנגרמת מפגיעה בתאי עצב המייצרים דופמין באזור במוח הנקרא 'החומר השחור' (Substantia Nigra). הדופמין הוא מוליך עצבי, החיוני לשליטה על התנועה ומחסורו פוגע ביכולת השרירים לפעול באופן תקין. המחלה תוארה לראשונה בשנת 1817 על ידי הרופא הבריטי ג'יימס פרקינסון, ומאז הפכה למחלה ניוונית מוכרת המאובחנת בעיקר בקרב גברים, ובשכיחות של כ-1% באוכלוסייה לאחר גיל 65.
התסמינים האופייניים ביותר הם המוטוריים: רעד במנוחה, נוקשות שרירים ואיטיות בתנועה. אולם לצידם, המחלה כוללת מגוון רחב של תסמינים שאינם תנועתיים, אשר פעמים רבות מקדימים את הרעד המוכר בשנים ואף בעשורים. הפרעות שינה, עצירות, אובדן חוש ריח, וכאב כתף עמום – כל אלה עשויים להיות ביטויים ראשוניים של המחלה, עוד בטרם התגבשה האבחנה.
בשלב מאוחר יותר עלולים להתווסף תסמינים רגשיים כמו דיכאון וחרדה, וכן שינויים קוגניטיביים. ממצאים אלה עשויים לנבוע מהמחלה עצמה ולא רק מההתמודדות הפסיכולוגית עמה, שכן הנזק העצבי בפרקינסון משפיע על מערכות מוחיות מרובות האחראיות על מצב הרוח ועל הקוגניציה, ובהן מערכות הסרוטונין, הנוראדרנלין והאצטילכולין, ולא רק על התאים המייצרים דופמין.
האבחנה והשלכותיה: מסע ארוך
אחד המאפיינים הייחודיים של מחלת פרקינסון הוא קצב התקדמותה האיטי, אשר יכול להימשך עשרות שנים, עם התדרדרות הדרגתית. לכן, אתגר מרכזי במחלה זו הוא העיכוב באבחנה, ממוצע הזמן בין הופעת הסימפטום הראשון לבין קבלת האבחון הרשמי, עומד על כעשר שנים. התסמינים המוקדמים אינם ספציפיים, ורופאים עשויים לייחס אותם לגיל, לעייפות או לבעיות אורתופדיות.
האבחנה מבוססת על בדיקה נוירולוגית ועל היסטוריה רפואית, ובמקרים מסוימים ניתן להיעזר גם בהדמיות מוחיות לשלילת אבחנות אחרות ולהבחנה בין פרקינסון לבין מחלות ניווניות המציגות תסמינים דומים. שכן, פרקינסון היא מחלה אחת מתוך קבוצה רחבה יותר של מצבים הגורמים לתסמינים דומים ובהם רעד, נוקשות ואיטיות בתנועה, המכונים יחד 'פרקינסוניזם'.
בשלבים מתקדמים של המחלה, אצל חלק ניכר מהחולים עלולים להתפתח קשיים משמעותיים ובהם ירידה קוגניטיבית ואף דמנציה. תוחלת החיים במחלה יורדת, וגורמי התמותה השכיחים קשורים בדרך כלל לסיבוכים של המחלה כגון דלקת ריאות ושברים עקב נפילות.
גורמי סיכון
הגורמים למחלת פרקינסון אינם חד-משמעיים, והיא נובעת ברוב המקרים משילוב של נטייה גנטית וגורמים סביבתיים. ברוב המקרים המחלה מופיעה ללא היסטוריה משפחתית ברורה, אך זוהו מספר גורמים המגבירים את הסיכון לפתח אותה:
• גורמים גנטיים: מוטציות בגנים LRRK2 ו-GABA מגבירות את הסיכון למחלה. מוטציה בגן LRRK2 שכיחה יותר באוכלוסייה יהודית אשכנזית.
• גורמים סביבתיים: נמצא קשר בין פרקינסון לבין חשיפה לחומרי הדברה ופגיעות ראש קודמות.
דרכי טיפול
מאחר ומדובר במחלה פרוגרסיבית, הטיפולים הקיימים אינם מסוגלים לעצור את התקדמותה אלא מכוונים להקלה על התסמינים ולשמירה על איכות החיים לאורך זמן. ישנם מספר מענים טיפוליים:
• מענה רפואי: ראשית, הטיפול התרופתי המרכזי נשען על לבודופה, תרופה המשלימה את הדופמין החסר במוח ונחשבת לטיפול היעיל ביותר. לצידה קיימות תרופות נוספות. במצבים שבהם הטיפול התרופתי אינו מביא להקלה מספקת או שהטיפול גורם לתופעות לוואי, ישנה אפשרות כירורגית המכונה 'גירוי מוחי עמוק' (DBS – Deep Brain Stimulation), השתלת אלקטרודות זעירות למרכזים עצביים בעומק המוח, המאפשרת הפחתה משמעותית של תסמינים מוטוריים.
• מענה פרא-רפואי: מקצועות הבריאות הפרא-רפואיים ממלאים תפקיד מרכזי בשמירה על תפקוד ועצמאות במחלת הפרקינסון. פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפול בדיבור – כולם חיוניים לאיכות החיים של המטופל לאורך שנים. מחקרים מראים כי פעילות גופנית אירובית עשויה אף להאט את התקדמות הסימפטומים, וכן עירוב המטופל כשותף פעיל בתכנית הטיפולית מוביל לתוצאות טובות יותר.
• מענה נפשי: הטיפול הנפשי הוא מרכיב הכרחי לא פחות בליווי אנשים עם פרקינסון. דיכאון וחרדה מופיעים אצל כ-30-35% מהחולים, הם נובעים הן מהמציאות הפסיכולוגית והן ממנגנונים ביולוגיים אורגניים. התמודדות עם מחלה פרוגרסיבית יכולה להעלות שאלות של זהות ודימוי עצמי, אובדן יכולות ושליטה, שינוי בתפקידים המשפחתיים או החברתיים וקושי בתיווך לסביבה הקרובה. המרחב הטיפולי יכול להיות מקום לעבד וללוות את כל אלה, ופסיכולוג שיקומי, המתמחה בעבודה טיפולית העוסקת בהסתגלות והתמודדות עם מחלה, יכול להוות מענה מותאם.
כמו כן, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נמצא יעיל בהפחתת תסמיני דיכאון וחרדה ובמקרים מסוימים ניתן להיעזר בטיפול תרופתי שניתן בהמלצת פסיכיאטר להקלה בתסמינים האפקטיביים.
• אבחון נוירופסיכולוגי: אבחון נוירופסיכולוגי בוחן כיצד המחלה משפיעה על תפקודים כמו קשב, זיכרון, תפיסה ויכולת ארגון. במחלת פרקינסון, אבחון זה יכול לסייע להבין את פרופיל היכולות של האדם ולבנות תכנית שיקומית מותאמת, הן בהיבטים טיפוליים והן בהיבטים תעסוקתיים.
מחלת הפרקינסון היא מחלה מורכבת, אך עם ליווי רב מקצועי מותאם, ניתן לשמור על איכות חיים משמעותית לאורך שנים.
מקורות
גלעדי, נ. (2004). מחלת פרקינסון: תנועה בכיוון התנועה. הוצאת פרולוג
Bloem, B. R., Okun, M. S., & Klein, C. (2021). Parkinson's disease. The Lancet, 397(10291), 2284-2303
Davie, C. A. (2008). A review of Parkinson's disease. British medical bulletin, 86(1), 109-127
Thomas, B., & Beal, M. F. (2007). Parkinson's disease. Human molecular genetics, 16(R2), R183-R194
