שלום רות,

שאלתך, שניתן לקרוא אותה כשיר, נוגעת ללב ומתארת רגשות רבים, של אשמה, חרטה, געגוע וכאב, ומתייחסת לקשר המיוחד, ולעיתים הסוער, בין מטפלת ומטופלת.
נשמע שהיה טיפול מאוד משמעותי, שעורר רגשות רבים, וכפי שאת מתארת גם תסכול גדול וקושי לשאת את ההיעדר שבין הפגישות, ואולי גם היעדר של דברים אחרים שהיית צריכה ולא התאפשרו. כשקראתי התעוררו בי שאלות- האם ניסית לפנות ולחזור שוב לטיפול? מדוע התחלת טיפול אחר? האם בשל החשש מכעס המטפלת? האם כבר התחלת את הטיפול החדש? במידה ולא, כדאי לחשוב על אפשרות לפנות למטפלת הקודמת ולראות האם ניתן להמשיך בתהליך, להבין ולעבד את העזיבה הפתאומית שלך. במידה וכבר התחלת טיפול חדש, גם שם ניתן לחשוב מה התעורר בך באותם הרגעים שהוביל אותך לעזוב וכיצד ניתן להבין את פעולותיך ואת תחושותיך, מבלי לשחזר שוב את אותו הדפוס. אכן טיפול הוא מערכת יחסים ובה בוחנים את גבולות הקשר, לעיתים הורסים ופוגעים, אך גם פעמים רבות, לאחר עיבוד, הבנה של התהליכים ולקיחת אחריות, יכולים לתקן ולהתקרב מחדש.

שיהיה בהצלחה,
סיון