לא מזמן סיימתי טיפול ארוך מאוד כי הבנתי שאין ברירה, לא כי רציתי.
מאז ממש קשה לי, יש לי דברים שנשארו פתוחים שלא אמרתי, יש לי שאלות שנשארו עם סימני שאלה.
הגעגוע אליה מציף וכואב, מורכב לי להתרגל לזה שזה נגמר, כמו גמילה, הראש שלי פשוט תקוע בה.
לחזור אליה או לכתוב לה מרגיש לי כמו התנהגות של ילדה בלי עמוד שדרה, גם מה היא תענה לי? למרות שאני מוכנה לספוג כל תגובה העיקר לכתוב לה, גם בידיעה שאולי התגובה לא תספק אותי ואולי תפגע בי. ההפך, אולי אם זה יקרה יהיה לי להתרחק ממנה.
.jpg)
