שמי דניאל, שם בדוי, בת 31 ומתגוררת עם הוריי, יש לי שני אחים בתחילת שנות ה40 לחייהם וכלב.
אני אחראית על הכלב למרות שאבי רצה שנביא כלב ונטפל בו לפני 11 שנה.
הכלב עבר פציעת גב ואני ניהלתי את השיקום שלו באופן מופתי.
תרופות בזמן, הקפדה על זמני הטיולים, אוכל ועוד.
רק שאנחנו מתגוררים בקומה 2 ללא מעלית ואחי האמצעי, נקרא לו ניר, עוזר להרים ולהוריד אותו במדרגות, עזרה שבלעדיה לא הייתי מסתדרת.
ניר, הוא אדם לא קל, מבחינה התנהגותית, מאוד ילדותי ולא מבין השלכות לטווח ארוך וחלק נכבד מחייו נהרסו עקב כך, הוא פוסט טראומתי, כמו אחי שני ואבי, הוא סובל מרגישות לרעש, לא מסוגל לשמוע אדם שאוכל, שותה, נושם, משתעל, מתעטש, אי אפשר להדליק אורות מסויימים בבית כשהוא נמצא, אי אפשר להיכנס למטבח כשהוא נמצא, כי הוא פשוט בורח, אי אפשר לעבור במסדרון, כי הוא יזוז מהר, נותן הרגשה לאדם שממול כאילו הוא מצורע בנוסף ויש לו ocd (הוא סובל מכל אלה מזה 15 שנה לפחות.)
אני מכילה זאת או יותר נכון נאבקת מבפנים עם החיים לצידו מאז שאני נערה.
זה אומר להסתגר בחדר כי אם פשוט לא יכולתי לעשות כלום ברחבי הבית מבלי שייברח ויסתגר באמבטיה או במרפסת, לא יכולתי לנקות (דבר שאני אחראית עליו בבית מאז שאני נערה) לא לשאוב, לא להכין אוכל, שלא נדבר על לראות טלוויזיה שזו פריבילגיה מוחלטת שנעשית רק שאין אף אחד בבית.
ניר כבר לא חיי בבית הוריי כבר 8 שנים, אך הוא פה כל יום בעיקר בשעות הערב, עוזר לי עם הכלב.
הבעיה היא שהעזרה שלו מגיעה עם מחיר כבד, אני צריכה להתלוות לכל טיול כי הוא מתנהל לא נכון עם הכלב ויש לו יחסי אנוש מאוד בעיתיים, בקלות יכול להתפתח ריב שמגיע לכמעט אלימות פיזית וזה כבר קרה.
למה? כי מלכתחילה הגישה שלו בעייתית, הוא עושה גב לאנשים, אם מישהו אחר מגיע עם הכלב שלו ממול, במקום להתרחק או לעבור למדרכה הוא פשוט יעבור צמיד לבעלים עם הכלב בשביל שאם הכלב יתקרב לכלב שלי, הוא ירחיק את הכלב..
גישה מאוד מוזרה ולא הגיונית, בטיולים בהם לא נכחתי, קרו מקרים שאם הייתי נוכחת, פשוט היו נמנעים.

ההורים,
ההורים לא מעורבים, אבי בעבודה רוב היום וכשהוא בבית, הוא צופה בטלוויזיה, מנותק, בבועה, אין תקשורת בין אבי לבין אחי האמצעי, ניר, התקשורת היחידה שיש לאבי זה עם אחי הגדול, אחי הגדול יותר שתלטן, מושך הרבה תשומת לב ועם מאפיינים נרקסיסטיים.
אי אפשר לומר דעה שונה משלו מבלי "לחטוף", הוא ייתפס לכל פיפס שמישהו יאמר או יעשה, אבי מאוד קל להשפעה ואחי מנצל זאת ועושה לו שטיפות מוח מהרגע שהוא מגיע, אבי, מחפש אישור ואחי משתמש בזה לטובתו.
אבי נוכח פיזית אך אין לו כל השפעה הורית או סמכותית, אין לו מושג איפה דברים נמצאים, הוא לא עושה שום דבר בבית, רק עובד וחוזר, אני עושה הכול מבחינת תחזוקת הבית, בישול, ניקיון, כביסות מאז שאני נערה/שנות ה20, מתוך מטרה לעזור לאימי, רק שהשתעבדתי לזה כי אין מישהו אחר שיעשה את כל זה, ואת אף אחד זה לא ממש מעניין.
וכמו שאמרתי לכל זה הצטרף שיעבוד מוחלט לטיפול בכלב, כי פשוט אף אחד אחר לא טיפל בו מהרגע שהבאנו אותו ואף אחד לא ייטפל בו.
אין לי חיים כל כך, כשאני לא מנקה או עסוקה בלתחזק את הבית (לא מבחינה כלכלית) אני עסוקה בטיפול בכלב ואחי, שלצערי אחד קשור בשני עקב העזרה שלו שבאה עם מחיר כבד.
בין האחים אין קשר, אין ריבים אבל אין קשר, האח הגדול התעלל באחי האמצעי רוב חייו.
מצדיקה את ניר על ההתרחקות מאחי הגדול.
אמי הכי דומיננטית, אך גם היא כבר לא מתערבת.
הגעתי למצב בחיי, שהפעם היחידה שבה הרגשתי חופשייה, זה שאחי האמצעי, ניר, טס פעם אחת לשבוע שלם, לפני מספר שנים (איך הוא שרד במקום סגור במשך שעות עם כל הקשיים שלו אין לי מושג).
עד היום אני זוכרת את אותו שבוע.
וחולמת על היום שיהיה לי בית משלי, שבו אחליט מתי אני יכולה להדליק את האור ואיזו דלת להשאיר פתוחה ואיזו לסגור, לראות טלוויזיה מתי שאני רוצה ולאכול מתי שאני רוצה.
אני דיי בטוחה שההתנהלות הזו בבית דפקה אותי, יש לי פחד מאנשים, אני מתרחקת מהם, אני רגילה לחיות במבוך בתוך הבית מבחינת הנתיבי בריחה מאחי האמצעי שלא ניתן לעבור לזוז ללכת לידו.