אני אכתוב את העניין בצורת סיכום מאחר וזה ארוך וגם נפרש על פני שנים. אני מקווה שלא אעשה מעצמי צחוק.אבל מאחר ואין לי את מי לשאול אני אשאל אתכם בתור התחלה.אני בת 50 והחיים שלי מאוד מאוד בעייתיים. בעבר הרחוק בגיל 16 ניסיתי להתאבד בגלל שהייתה לי מחשבה שבגלל שהייתי תלמידה מאד חלשה אני לא אצליח בעבודה ולא יהיה לי כסף ואני אגור ברחוב ואני אקבץ נדבות ומרוב פחד אמרתי אולי אני אמות ובאמת רציתי וגם ניסיתי להתאבד. הבעיה שהתאשפזתי בגלל זה ובבית חולים אני לא אמרתי את האמת ושיקרתי ומעבר לזה גם סיפרתי בפורום של צוות כמה דברים מיותרים ומה שקרה ששמעה אותי איזה עובדת משם שאחרי האישפוז היא הייתה הפסיכולוגית שלי בצורה פרטית והיא חשבה שכחל הבעיה שלי זה ששאני מורדת בדת (מבית חרדי) וזה בכלל לא היה נכון אבל היא התמקדה רק בזה וכשניסיתי להגיד לה שלא באתי בשביל זה או שניסיתי לדבר על דברים אחרים היא או שהתיחסה בשטחיות לכל נושא אחר או שלא התיחסה בכלל ואני כבר לא דיברתי על הבעיה האמיתית שלי כי ראיתי שהיא כל הזמן רק על הנושא הזה... וגם לא הצלחתי להגיד אל תדברי איתי יותר על הנושא של המורדת אני לא מורדת ולא באתי בשביל זה אבל רק גמגמתי ולא הצלחתי והיום אני אוכלת את עצמי שלא עלה בדעתי לשתף את ההורים במה שקרה שם... ואחרי זמן ראיתי ששום דבר לא זז והיא בשלה אז עזבתי אותה בלי לקבל טיפול... וגם היו לי בעקבות הטיפול הכושל הזה תקריות לא נעימות עם מטפלים במשך החיים שהיום בדיעבד אני יודעת שזה היה בהשפעתה... היא זרעה את היסוד להרס..כוונתי שהיא הכניסה לי לראש שאין לי בעיה אמיתית וזה גרם לי לא לטפל בבעיה האמיתית ורק סחבתי אותה לאורך שנים והחיים נהרסו... עכשיו עשיתי חשבון נפש וראיתי שהשורש להרס הוא בגללה ועכשיו לפני כמה שנים 4 בערך היא נפטרה ואני נורא רוצה או לדבר איתה או לתבוע אותה ואין לי את מי... וגם היו לי עוד מקרים של אי הבנות עם אנשי מקצוע שאוכלים לי את הלב ואני רוצה לפנות אליהם כדי להרגיע את עצמי ואנשים אומרים לי שאני רק יעשה מעצמי צחוק כי עברו המון שנים.. ואני נאכלת מה לעשות בקשר לזה... רוצה לפנות ומתביישת.. הבסיס הגעתי למסקנה שכל הצרות שלי זה בגלל שלא הבעתי את עצמי נכון או ששיקרתי לא בשביל לרמות אלא בגלל או שהתביישתי להגיד את האמת או שלא חשבתי שזה משנה מה האמת וסתם אמרתי דברים לא נכונים ועכשיו אני משלמת על זה... וחוץ מזה במשך השנים יצא לי לפגוש מטפלים מאוד לא הוגנים אם במבחינת שהיו לא מקצועיים אבל החשיבו את עצמם לכאלה או שלמשל אחת היה לה הצעה מאד לא הוגנת לבוא מראש 7 שנים והיא אמרה כמו ש9 חודשים זה הריון ככה 7 שנים זה לידה מחדש ואני בתמימותי קניתי את העניין רק מה שקרה בפועל שבסוף לא באתי אליה 7 שנים אבל חשבתי על זה המון ובאתי אליה בטענה שהיא גרמה לי לחשוב על טיפול של 7 שנים והתבשלתי בזה והיא הכחישה מכל וכל... אמרו לי שזה לא מקצועי להגיד ככה ונהיא כנראה גם הבינה שנהגה לא כשורה והכחישה על חשבוני. וגם הייתי אצל מטפלות רגשיות שאני חושדת לאחר מעשה שהם בכלל לא היו מקצועיות אלא פשוט עבדו על אנשים בלי לדעת כלום.. בקיצור לא טיפלתי בבעיה אמיתית שלי אף פעם ורק כל המטפלים שהיולי בחיים פשוט בלבלו לי את המח והחיים נהרסו... מה אתם מייעצים לי לעשות? דבר ראשון האם לפנות למטפלי העבר להבהרה? אותי זה משגע מאוד לכן אני שואלת . והאם באמת זה יגרום להם לצחוק עליי ולעשות ממני צחוק? וגם מה לעשות בהווה בקשר לכל הבעיות האלה? ואיך אני מטפלת בבעיה של הפסיכולוגית שנפטרה אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות מרוב כעס עליה על האטימות שלה וההדרדרות שלי בעקבותיה. האם יש מה לעשות אחרי שנפטרה? ומעניין אותי גם מי אשם בזה שהטיפול היה רק על הנושא שהיא החליטה? אני או היא? היא שלא הקשיבה לי שלא באתי בשביל זה אמרתי את זה רק פעם אחת? או שאני לא הבהרתי לה בתקיפות שזה לא העניין ולא באתי בשביל זה? אשמח אם תגידו לי מה אתם חושבים שצריך לעשות בעניין כדי להרגיע אותו.. וגם היה לי סיפור לא פשוט עם פסיכיאטר שהוריד לי כדורים בגלל שאמרתי לו שאין לי בעיה נפשית אמיתית והכל בהשפעת אותה פסיכולוגית של גיל 16 וגם מעצבן אותי שהיא דווקא הייתה כן מאד מקצועית אבל טעתה טעות חמורה בקשר לבעיה הבסיסית שלי והלכה על הקטע הזה בלי להקשיב לי וזה מעצבן אותי מאוד כ לאחרים היא עזרה ואצלי היא כשלה והרסה לי את החיים...תודה רבה על ההקשבה כלומר על הקריאה ועל העיצה... אני צריכה לציין שהייתי במקומות בחיים של שיקום שלא הועילו לי... כי לא התאמתי לשם בכלל כי היה לי סוג של בעיות אחרות.. מה אתם ממליצים לי לעשות?