בוקר טוב,
מזה תקופה של כמה חודשים טובים שאני יודעת שהמטפלת שלי פוגשת בתדירות גבוהה יותר מטופלת מסוימת. לפני כמה זמן הן היו נפגשות פגישה של פעם בשבוע ומזה כמה חודשים שיש גם פגישת זום נוספת, כלומר פעמיים בשבוע. איכשהו למטפלת שלי נוח להזיז אותי ולשחק עם הזמנים שלי כי לי אין טייטל מסוים, אני לא משהו מסוים, אני לא אמא עם ילדה קטנה (כמו אותה בחורה), אני לא מספיק 'סובלת' ואולי זו רק החוויה הפנימית שלי, לדבריה. מהמעט שאני יכולה לומר אני כבר קרוב לשלושה חודשים לא עובדת, לא אוכלת, ברכבת הרים של רגשות. לפי ההגדרה שלה, אולי אפילו דיכאון. אני מרגישה שאני כבר לא תופסת את אותו המקום בלב שלה, שיש משהו בקשר עם אותה בחורה שהפך למשמעותי יותר מבחינתה. היא נותנת לה פגישות ארוכות בצורה משמעותית, שלדעתי אפילו חורגות מכללי האתיקה (קרוב לשלוש שעות פגישה). אין כאן עניין אקוטי בוודאות. יצא לי לראות את הבחורה והיא עובדת באופן תיאורטי במשרה מלאה, אפילו מתאמנת בסופי שבוע וזו אחת הסיבות הזום כי בבוקר היא מתאמנת. לא יודעת, מרגיש לי שקורה משהו לא תקין שם. אני כבר לא במקום שבו הייתי צריכה להיות. אני במצוקה נוראית. לא חושבת שהמטפלת שלי בכלל מצליחה להבין. אני יושבת אצלה כשאני כבויה, חסרת אנרגיות והיא אומרת לי שאני לא במצב קשה בכלל? ואת יודעת מה יותר עניין? ההקפדה היתרה על הגבולות, איתי הפגישה נגמרת על הדקה בעוד שאיתה יש מריחה יפה של הזמן, לפעמים כמה דקות ולפעמים גם שעה וחצי. כשהיא שמה מישהו אחריי בפגישה למרות שקיצרה מהזמן שלי, התחלתי להתעצבן ולמרות הדרישה שלי, עשתה לי ממש טובה שהזיזה אותו אחרי שהוא ביטל פגישה כמה ימים קודם לכן. הוא מזיז והיא מקבל פריוולוגיה, בעוש אני אפילו לא מעזה לאחר או להזיז בכמה דקות.
איך להסביר לה את הפער הזה? למה אצלי זה בסדר להקדים כשצריך או להזיז או כשאני מבקשת לשמור על המקום שלי או מבקשת להיות האחרונה היא מתעצבנת עליי?
שלום לך.
אני שומעת את הכאב שלך ואת השאלות המתעוררות סביב התחושה שאת נזנחת לטובת מטופלת אחרת.
תחושות מסוג זה, כואבות ומתסכלות ככל שיהיו, ממלאות לא פעם תפקיד מרכזי בתהליך הטיפולי ובהשגת תנועה נפשית.
זאת, משום שהדינמיקה המתפתחת בקשר הטיפולי משקפת במקרים רבים היבטים רגשיים, לא מודעים ובין אישיים אשר קשורים בקשיים איתם המטופל מתמודד גם מחוץ לתהליך הטיפולי. כאשר ניתן להתבונן בהם ולעבד אותם בטיפול, במקרים רבים מושגת גם הקלה סביב הקונפליקט בקשר הטיפולי וגם- וחשוב מכך- מתאפשרת תנועה נפשית סביב היבטים אלו כפי שהם מתבטאים בחיי היומיום של המטופל.
במילים אחרות, יתכן ותחושות הקנאה, הנטישה, חוסר הצדק וכד' אשר את חשה מול המטפלת הן המפתח לקשיים נוספים איתם את מתמודדת.
בהתאם, פתיחת הנושא והתחושות מול המטפלת, שוב ושוב, תאפשר לכן לעבד היבטים נפשיים אשר אולי טרם מצאו דרך אחרת להתבטא בטיפול.
עיבוד שלהם יכול להביא לשינוי והתקדמות ולכן ממליצה בחום לשתף את המטפלת בדברים שהעלית כאן, ולראות לאן יוביל אתכן השיח.
ליטל
