​הקשר: 3 שנים בטיפול דינמי.
​אירוע השבר הרלוונטי (היו עוד במהלך השנים): יום הולדתי חל במהלך השבעה על חמותי. המטפלת (שידעה על התאריך ועל האבל) לא התייחסה. כשהצפתי את הפגיעה, תגובתה הייתה: "לא הזכרת את היום הולדת בשלישי".
​הפער: בתוך החדר המטפלת מתאמצת שהיא רואה אותי שותקת. מחוץ לחדר היא עוברת לקרירות קיצונית ותגובות טכניות ("מובן, בסדר גמור") להודעות מצוקה.
​השאלות שלי-
​האם האמירה "לא הזכרת את היומולדת" בסיטואציה של אבל היא כשל אמפתי לגיטימי או רשלנות רגשית?
​כיצד להתמודד עם "פיצול" של מטפלת (חמה בחדר, קרה בחוץ) שיוצר חרדת נטישה ותלות?
​האם הצורך שלי "לסבול מהפגיעה שלה כדי להוכיח לה אהבה" מעיד על כך שהטיפול הפך למשחזר טראומה במקום לרפא אותה?
​האם יש טעם לשקם אמון שנשבר שנה שנייה ברציפות סביב אותו פצע בדיוק?
אני מרגישה שאני חייבת לשנוא אותה כדי לעוף ממנה ולהפסיק לתת לה לפגוע בי. התלות הרגשית שלי מתאימה לחיים שלי, באלי תלות רגשית, מה הבעיה שלה להתעניין בי בין לבין שיש דברים דרמטיים או משמעותיים עבורי?!
היא פעם אחת "צללה" איתי לטענתה וקלט שהיא מחזקת תלות, הביאה את זה פתאום משום מקום ושם היה גם שבר גדול מאוד.