שלום רב,
בני בן 24 בחור רגיש, עם מודעות, אינטיליגנט ומאוד זוגי... יוצא חצי שנה עם בחורה בת 19 הבן שלי יושן אצלם והיא אצלנו, הם מסתדרים יפה מאוד ואפילו מדברים על בהמשך לעבור לגור יחד ,עד כה הכל היה בסדר. לפני מספר ימים הוא וחברתו רבו ותוך כדי המריבה הבן שלי "איים" עליה שהוא ייפרד ממנה, היא לקחה את זה מאוד קשה, בכתה המון ושיתפה את ההורים שלה.
לבחורה יש הסטורייה של חרדות וחוסר בטחון) מאותו רגע, ההורים שלה לא מוכנים לראות אותו אלא אם יגיע אליהם הביתה לשיחה והתנצלות, או שידבר עם המנטורית של הבת שלהם. הם לקחו את הסיטואציה ועשו ממנה משהו מורכב מאוד והפכו את הבן שלי למשהו שלא כדי להיות לידו ואי אפשר לבטוח בו. וכל זה בגלל שהבת שלהם פרצה בבכי ולקחה את המריבה בצורה קשה- (אני כאמא יכולה להבין גם אותה) הבן שלי חסר אונים וממש לא יודע מה לעשות ואיך להתנהל. (נכון אני אמא שלו יחד עם זאת אני יכולה לומר בראש שקט שהוא באמת בחור זהב ולא יפגע אפילו בזבוב)
שלום לך.
אני שומעת בדברייך גם את הדאגה לבנך וגם את המצוקה וחוסר האונים שלך עצמך מול סיטואציה שאכן אין בה "נכון" ו"לא נכון", אלא החלטה מאוד אישית שבנך, כבחור בוגר, יצטרך לקבל.
בהתאם, אני לא בטוחה שאני יכולה להציע לכם מה לעשות- שיח הוא בדרך כלל טוב ופותח ויש סיכוי טוב שבשיחה פנים אל פנים הדברים יתרככו. אך כמובן, אי אפשר להבטיח שכך יהיה ואם בנך מעוניין בשיחה, הוא יצטרך לקחת את הסיכון של קבלת תגובה לא נעימה וכמו כן, להגדיר מראש, בינו לבין עצמו, את גבולותיו. למשל, לבדוק האם הוא אכן מרגיש בנוח לקיים שיחה מסוג זה ולהתנצל במהלכה.
במילים אחרות, אני מציעה להעביר את ההחלטה לבנך עם אמירה שהחיים לא תמיד מציבים בפנינו דילמות חד משמעיות, והוא יצטרך לבחור ולפעול על פי צו ליבו ותחושת הבטן שלו, כאשר את כאמו נמצאת איתו ותומכת בו בכל החלטה שיקבל.
ליטל
