היי, בת 21. הולכת לטיפול משפחתי עם המשפחה שלי כבר קרוב לשנה בעקבות קשרים מורכבים בעיקר עם אחי ואבא שלי. לאחרונה הקשר עם אחי השתפר אבל הקשר עם אבא עדיין גרוע, אנחנו בקושי מדברים. הטיפול עבר מספר שלבים, בהתחלה רק ההורים הגיעו, אחר כך הלכתי לפגישות רק עם אבא שלי, שחשבתי שעזרו לזמן קצר אבל השיפור לא החזיק מעמד ושוב נפגעתי ממנו, לאחר מכן באנו בהרכב של אחים בלבד ובסוף בהרכב משפחתי. עכשיו, המטפלת רוצה שאבוא שוב רק אני ואבא שלי. אני כבר זמן רב מרגישה מתוסכלת מאוד מהטיפול הזה, מרגישה שאין לו אופק ושהוא לא מתקדם לשום מקום, שאין שיפור ואנחנו בלופ. אמרתי למטפלת כבר כמה פעמים שאני רוצה להפסיק כי אני מרגישה שהפגישות רק פותחות לי פצעים כואבים ולא סוגרות אותם, ושאני רק יוצאת מתוסכלת יותר. והיא אמרה לי שהפגישות עם אבא כן עזרו בעבר ושאין לנו מה להפסיד - מה שלא נכון, כי אני יוצאת יותר ויותר שחוקה ומותשת נפשית מהפגישות האלו כל פעם ובאמת שאני מרגישה שזה כבר גדול עליי ולא מקדם לשום מקום. לאמא שלי מאוד חשוב שאמשיך ללכת כי היא מנסה להשכין שלום בית וחושבת שטיפול זה הפתרון היחידי, אך הוא לא עוזר, אז עד כה המשכתי ללכת גם בשבילה, אבל נתתי עוד צ'אנס ועוד צ'אנס וזה לא נגמר. היום, הייתי חולה בבית ואבא שלי התנהג כלפיי בצורה אלימה (איים שינתק לי את הטלוויזיה וייקח אותה פיזית כי שמעתי בווליום חזק מדי לטענתו וכמעט עשה את זה), אחר כך אמר לאחי הקטן שאני מאמללת את כל הבית ושאולי הגיע הזמן שאעזוב את הבית, שאולי לא מתאים לי לחיות בבית וגם אמר שהוא לא ייתן לי שקל ללימודים ושכל הכסף תלוי בו. הוא גם אמר שמזל שיש לי את אמא שלי אחרת המצב היה אחרת לגמרי. כתבתי למטפלת גם את מה שקרה והיא כתבה לי בתגובה שזה רק יחמיר בלי טיפול ושבטיפול היא תוכל בעבודה איתי להיות בשבילי ובתקווה לשנות את התגובתיות שלו. מאוד התאכזבתי מהתגובה שלה - שלא הביעה אמפתיה, אלא הרגשתי שהיא רק מנסה לשכנע אותי להמשיך בטיפול למרות שאני מרגישה שהוא לא מקדם אותי, שוחק אותי ושאני כבר על הקצה. האמת לדעתך כדאי לי להמשיך בטיפול? כי יש בי גם את התקווה שאולי יהיה שינוי בקשר עם אבא שלי, למרות שמניסיון רב שנים, אני יודעת שהוא לא רוצה להשתנות ושזה חסר סיכוי. אני קיבלתי את המצב כמו שהוא ורק רוצה להיות במגע מינימלי איתו.