שלום רב, לבן שלי (24) יש חברה בת 19 וחצי, סיימה שירות לאומי (לא התגייסה בגלל מצב רגשי) קודם כל אציין שהיא בחורה טובה ומשפחה טובה, אך יותר ויותר אני רואה שהיא ממש לא בשבילו, אין לה שום רצונות, שום דרייב לכלום, היא רוב הזמן יושנת, וגם גוררת את הבן שלי לישון בשעות שמעולם לא ישן (שנת צהרים) אין לה שום דעה לכלום , גם הבנות שלי שהן האחיות הגדולות שלו, רואות בדיוק את מה שאני רואה וגם הן לא חושבות שהיא בשבילו.
הוא בחור אינטילגינט, חכם, עם שאיפות ורצונות, כן מצאו נושאים משותפים דרך מוסיקה ומשחקים במחשב שמשחקים,
חשוב לו להרגיש גבר אלפא ושהוא יוביל במערכת יחסים, אני מבינה אך יחד עם זאת בעיניי יש גבול להובלה....היא לגמרי מובלת!!!
כאמא עם אינטואיציה מאוד גדולה אני ממש מרגישה שהיא לא בשבילו. העניין שהם כבר בזוגיות 8 חודשים והוא רואה את ההמשך איתה, אפילו לגבי מעבר לגור ביחד בהמשך. מה אני אמורה לעשות? מצד אחד אני לא רוצה לקלקל את היחסים שלי איתו וגם לפגוע בו ולערער אותו ומצד שני אני לא יכולה לשבת בצד ולא לעשות כלום!
שלום לך.
את מעלה שאלה חשובה וטובה.
"התקפה" על הקשר ועל רגשותיו של בנך עשויים להרחיק ולעורר התנגדות ולכן נדמה לי שהכיוון צריך להיות אחר-
העלאה לשיחה של השינוי ההתנהגותי/תפקודי שאת רואה אצלו, במידה ויש, ובחינה משותפת של משמעותם ומקורם.
בשיח כזה, חשוב לצאת מעמדה של שותפות וקירוב, ולחבור למטרות שחשובות לבנך. אם הוא שאפתן ובעל מוטיבציה כפי שאת מתארת, סביר להניח שיוכל להתחבר לכך שחל שינוי בהתנהגותו.
מתוך שיח כזה, אפשר יהיה לשאול בעדינות האם הוא מרגיש שהקשר הזוגי מקדם אותו בהקשרים אלו או לא.
בכל מקרה, חשוב שהדגש לא יהיה על הכוונה לפרידה אלא להתבוננות במה שטוב עבורו ולשאילת שאלות בהקשר זה- האם הזוגיות מקדמת אותו?
מספקת בהיבטים שחשובים לו? מסיעת לו להתפתח?
אם אפשר יהיה להעלות שאלות אלו ולעורר בו סקרנות לגביהן, יש סיכוי טוב שידע לקחת אותן צעד אחד קדימה ולהניע שינוי/ לעשות בחירות אחרות בהקשר הזוגי.
לצד זאת, חשוב שירגיש שאת לצדו ומכבדת את בחירותיו גם אם אינך מבינה או מסכימה איתן.
ליטל
