בת כמעט 52, מטופלת אונקלוגית איכילוב, עברתי ניתוח לסרטן השד, כימותרפיה מניעתית, הקרנות מניעתיות, כעת מספר חודשים עם כדור אנסטרוזול (כדור אנטי אסטרוגן), בהמשך אולי בעוד כחצי שנה יתכן שגם אקבל כדור ריבוציקליב (כדור ביולוגי) למשך שנתיים או שלוש.


מעבר לכך תמיד סבלתי מBDD של הפנים והראש , אולם תמיד חייתי עם זה והיו גם הפסקות בתחושות תקופות יותר טובות פחות טובות אבל חייתי עם זה.

בעקבות הכימותרפיה כעת עם שיער קצר, בתוספת ענייני ההתבגרות מבחינת גיל , וכל הפחד ממה שעבר ומהעתיד הBDD הפך להיות בלתי נסבל . לפעמים מחשבות על מראה הפנים 24 שעות.

לפני כחודשיים וחצי, פסיכיאטר רשם לי 20 מיליגרם פלוקסוטין שלקחתי במשך חמישה וחצי שבועות והרגשתי רע מאוד.

מכיוון שהתקשורת עם אותו פסיכיאטר הייתה בעייתית הלכתי לפסיכיאטר של קופת חולים, הוא איתי ובסוף רשם לי לוסטרל, התחלתי במשך שבוע 25 מיליגרם ומאז אני שלוש שבועות וחצי עם 50 מיליגרם.

אני מודעת שייתכן שלו מינונים נמוכים למחשבות טורדניות על הפנים ולocd

בינתיים שום שינוי לטובה.

אני קמה בבקרים עם תעוקה חזקה בחזה , בחילות , מחשבות טורדניות ללא קץ , ואני כבר לא יודעת אם זה מהחרדה או מהתרופות ( הssri והאנסטרוזול), תחושת בטן שלי אומרת שזה מהחרדה של לראות את עצמי בבוקר במראה ובכלל עוד חרדות.

אציין שאני לוקחת 1 לוריוון במשך כבר שבעה חודשים כי זה ממש עוזר לי לתפקד ולהפסיק את הבחילות, ולהרגיש קצת בן אדם. הפסיכיאטר מודע לכך שהתחלתי לפני שבעה חודשים ושאני ממשיכה כדי להקל על היום יום. מצד שני זה גם נורא מפחיד אותי.

אני באימה ששום כדור לא יעזור לי. יש לי ילדה אחת בת 11 ואני מאוד דואגת ופוחדת.

בקרוב אמורה להיות לי פגישה עם הפסיכיאטר לראות איך ממשיכים..

האם יש משהו שאתה יכול להגיד לי על מה שכתבתי עד כה ....חוות דעתך.....בברכה, ר.