שלום וברכה,
אני נמצאת בטיפול מדהים, שמצריך המון המון אומץ. עברתי הרבה בחיים, וכיום אני עוסקת בניהול הוסטל לנערות חסרות עורף משפחתי. עבודה שמפגישה אותי המון עם הכאב האישי שלי.
בפגישה האחרונה הגעתנו לנושא שלא נגענו בו, בעקבות סיטואציה שקרתה השבוע, כשיצאתי מהטיפול, הרגשתי מחוץ לדלת תחושה של ניתוק, לא יכולתי ללכת, וזו הייתה הרגשה מאוד מפחידה, פעם ראשונה בחיי שחשתי ככה, בדרך הביתה הרגשתי רע מאוד פיזית, בבית זה חלף, הצלחתי לבשל לכולם, וכשהתיישבתי לאכול, שוב חזרה התחושה הזו, זה היה מאוד מבהיל, וממש הייתי זקוקה להתקשר למטפלת שתרגיע אותי, אבל לא עשיתי זאת, חששתי מלחצות את הגבול. בבוקר שלחתי לה הודעה בווטסאפ, וברור שלא ציפיתי שתענה מיד, במיוחד ששוחחנו בתחילת הפגישה הקודמת, שאני מצליחה לאסוף את עצמי ולא לשלוח הודעות. וחשוב לי מאוד להדגיש ,שאני אף פעם לא עוברת את הגבול, והיא מאפשרת לי לשלוח בשעת הצורך, ולא עונה בשיח, שזה מעולה עבורי. אבל זה היה נורא!! וזה ממשיך. אני ממש לא יודעת אם בכוונה היא לא עונה, כדי ללמד אותי להתגבר לבד, או שעדיין לא הזדמן לה, אשוחח אתה בפגישה הבאה על התחושות, ונעבד אותם ביחד, אך הסברתי לה שזו פעם ראשונה לחוויה הזו ותחושות מאוד מאיימות. נשארתי מפוחדת ועצובה מאוד, זו הייתה הודעה כ"כ כנה ואמפתית וזועקת לעזרה.
אשמח לעצתך.
