שלום,
אני במשך שנים סובלת מבעיות רפואיות ולא הוכרתי בביטוח לאומי רק לאחרונה הוכרתי וגם עשו לי טובה ונתנו לי חצי כי ללא עבודה.
בטיפול פסיכאטרי שטוענת שבעיות התסגלות חרדה ודיכאון.
אולם אני במשך שנים עוברת חרמים הן מהמשפחה והן מבחוץ והחברה
ללא חברים לבד.
אנשים לא מבינים אותי ואומרים שתוקפנית או מנצלים אותי למה שהם צריכים ועז באים בטענה את תוקפת למרות שאפילו לא דיברתי, מחפשים לריב ואז אני באמת תוקפת.
במשך שנים נסיתי לסגל חברים ללא הצלחה תמיד זורקים לי מילים והשפ השני שלי מרל האנשים את קרה ומוזרה.
תמיד מבקרים אותיעל כל מילה וחצי מילה.
גם בעבודות המעט שעבדתי היה ככה לא החזרתי הרבה ובלימודים את חיה 5ת זה כבר עשורים.
אך לאחרונה ממש ממש התחיל להפריע לי אני מרגישה יותר ויותר בודדה ולא מובנת ופשוט נמאס לי כבר וב5לי איזה שקט נפשי מעט הבנה שלא יתעלמו ממני כרילו אני לא אדם. ממש מפריע לי וכואב להיות במצב הזה.
אני מאוד מאופקת ולא משתפת את הפסיכאטרית בזה כי גם ככה עד היום לא הבינו אותי אז מה היה שונה, יגידו כי את עם בעיות רפואיות, כי את בדיכאון ימצאו מה להגיד ולהסתיר את החוויות. אז אני פשוט אומר. היה טוב הבר חלף שיחנקו יעבור.
בתחלאס בפנים אני ממש כאובה ובוכה על המצהב שנהיה משנה לשנה יותר קשה להתמודד. רציתי כמה פעמים להיעלם אך תמיד אמרתי יש לי ילדים יפגעו בהם, אז לא שיתפתי בתחושות האלה.
קשה לי מאוד הן פיזית בשל בעיות רפואיות והן נפשית, שלא מבינים אותי, אין לי חברים, המשפחה עושה לי טובה כשהיא מדברת.
בעלי כל הזמן כועס עליי שאני אומרת לו שלמה זה ישכ למה לא נקי למה אתה נוחר למה זרקת פה שם מפריע לי החוסר סדר בבית והצעקות יש לו קול גבוהה או התזוזות של כשהוא סתם יושב מציק לי ברמות.
הוא תמיד אומר לי למה לך חברים והסברתי לו שקשה להיות מנודה כל הזמן כי אני בנאדם אני לא איזה חפץ או אוויר ונמאס לי שמעלמים ממני ומתנהגים אליי בצורה כזו או מחפשים על מה להאשים ללא סיבה העיקר להגיד שיש מי אשם, אבל כשפתאום צריכים עזרה ישר מתקשרים תעזרי תעשי הפסקתי פשוט לענות ולעזור הגעתי למצב שאני פשוט עונה כשבאלי ומתחילה לסנן כי גם ככה לא מכירים בי אז למה לי, עדיף לי להעלם אני גם ככה לא יחסר לאנשים. תמיד אמרתי כשאמות לאף אחד לא יזיז כי לא אוהבים אותי. ממש ממש קשה לי בשנים האחרונות כל המצב והסיטואציות האלה קשה לי להבין להכיל כמו שפעם הייתי אומרת טוב לא להתייחס מחר יעבור וככה במשך שנים לא עובר פשוט מתרצת לעצמי.
מה אפשר לעשות?
לא רוצה לשתף 5ת הפסיכאטרית שלא תבוא לי ביציאה לאשפוז או תשלול ותגיד לי שאני אמא רעה והילדים לא יהיו לצידי.
תמיד מבקריך אותי בצורה שלילית וזורקים לי שאני אדם רע חולה אמא רעה קרה מוזרה אחרי שניה 5ת לא נראת שקטה את מיוחדת ומוזרה, קודם מעצבנים ואז לא נראת. העיקר להגיד את אמא חרא אמא רע לר אכפת לך כי רני נותנת עצמאות לילדים או כועסת כשמתחצפים.
יש לי התקפי זעם מכל התסגול הזה שלפעמים אני לא שולטת בלמתן אותו ולהיות מאופקת אני לא צפויה אני לא יודעת מתי זה יבוא לי.
אך הילדים שלי הם הסיבה שלי לחיים הם הכל בשבילי!!!! הטיפה של האור שאני רואה בקצה המנהרה. וכן אני מפחדת לאבד אותם אם ישתף את הפסיכאטרית כי תמיד אמרו לי שהם מסוגנים ומספיק שתגידי משהו שלא נראה להם יקחו לך יאשפזו אותך.
אני שנים לא טופלתי רק בשנה האחרונה הסכמתי לנסות ללכת ואני מאוד מאוד מאופקת ורקזרקתי לה שאין לי חברים חוויתי חרמות מאז הביהס ודיברתי איתה על הבעיות הרפואיות והחרדות בשל המצב הביטחוני והדיכאון מהמצב הביראותי לא מעבר.
אשמח להכוונה משהו אני מאבדת את עצמי בעולם.