שלום ליטל,
לפעמים יוצא במקרה שאני נשארת לשבת כמה דקות ברכב אחרי שהפגישה מסתיימת. מדי פעם יוצא לי לראות מי המטופל שמגיע אחריי. לרוב, לא באמת מפריע לי או משנה לי מי באמת מגיע. בפגישה האחרונה, הגיע מטופל שכנראה היה לו אירוע משמעותי לאחרונה כי הוא הגיע עם עוגה ועוד דברים שלא הצלחתי לזהות. בכל אופן, באותו רגע, הרגשתי שאני נאכלת מבפנים. חשבתי לעצמי שבטח כיף להם ביחד, הם מדברים והיא מפרגנת לו, מברכת אותו, אולי אפילו נותנת לו חיבוק או מאחלת לו משהו מכל הלב? ואני, אני רק עוד אחת. אני לא חלק מזה. אני אולי לא חשובה לה בכלל ולא משמעותית. לא יודעת, רע לי. רציתי ממש לבטל את הפגישה הבאה רק מהמחשבה הזאת.
שלום דנה.
יחסי המטפל-מטופל, והרגשות המתעוררים בקשר הטיפולי, הם חלק מהחומר הנפשי אשר המטופל מביא לטיפול, כחלק מהתהליך והעבודה הנפשית. במובן זה, כל רג שמתעורר, גם אם הוא מכאיב וקשה, הוא חשוב ביותר ומומלץ לשתף בו את המטפלת, כדי שאפשר יהיה לעבד אותו ולהבין יחד מה את מספרת דרכו על עולמך הפנימי. מאחר והדברים נחווים ב"כאן ועכשיו", היכולת להתבונן ולצמוח מתוכם משמעותית ועל כן ם בעלי ערך רב כ"כ להתקדמות ולהעמקה.
ליטל
