שלום וברכה!
עובדת בגן, כמה חודשים שמתוך טוב ליבי עודדתי ועזרתי לאבא של אחד הילדים בגן (שהתגרש לפני כמה חד') שהוציאו את הבן שלו ממסגרת אחה"צ,ראיתי שהוא ממש שבור ועודדתי אותו מידי פעם כי כאב לי. ואז ניסתי לעזור לו להחזיר את הילד למסגרת כי ממש כאב לי על הילד שלא אשם במשבר שעובר ומידי פעם הייתי מעדכנת אותו במה שעשיתי למען חזרתו של הילד. לבסוף אחרי שדיברתי המון עם האחראית,היא החזירה אותו והאבא אמר שמאוד מעריך וממש פירגן.
הבעיה שפתאום הרגשתי שקצת נקשרתי אל האבא של הילד מרוב כל השיחות שדיברתי איתו והרצון לעזור והרצון שיהיה לו ולילד טוב ועכשיו לא יודעת איך לצאת מזה כי זאת לא היתה המטרה בכלל.
כמובן שאף אחד לא יודע מזה.
**אציין שאני רווקה
האם זה דבר נורמלי?
איך אפשר להתגבר על כך ולהוציא אותו מהמחשבות?
תודה רבה!
שלום טליה.
עזרה לאחר הנמצא במצוקה ובמצב של חולשה יוצרת איתו ואליו חיבור חזק, אשר לא פעם מתערבב וגולש לכדי חיבור רומנטי ואינטימי יותר. מאחר ונשמע מדברייך שאת חשה שזה לא קשר שאמור להתפתח באופן זה, אני מציעה, ברמה הפרקטית, לא לתחזק או להרחיב את הקשר, אך בו זמנית לא להילחם ברגשות: לקבל אותם ואת העובדה שכך את חשה כרגע, לפנות ולהשקיע בקשרים אחרים שיכולים להתאים יותר, ולסמוך על זה שעם הזמן הרגשות ידעכו. בו זמנית, את יכולה לנסות לברר בינך לבין עצמך או בעזרת מכרים.ות האם יש לך "נטיית יתר" ליצירת קשרים על בסיס עזרה לא על בסיס חיבור הדדי יותר.
ליטל
