אני נשואה כשנתיים ולפני שלושה חודשים ילדתי את בני הבכור.
בעלי עובד בתחום הנפש ואמר שהוא חושב לפעמים שאולי יש לו הפרעת אישיות גבולית.
כל תקופה מסויימת היחסים בנינו מגיעים לפיצוץ, במהלך המריבה הוא יכול ימים שלמים לא לדבר איתי ולהתהלך לידי כאילו אני אוויר. בשיחות שאני יוזמת תמיד בתוך המריבות הוא תמיד אומר דברים קשים ופוגעים- תמיד הטענות שלי הן עלי ומאשימות אותי מאוד, תמיד אני אחראית לכל מה שקורה ולו אין שום אחריות על הדברים..
האמירות שלו במריבות גדולות וחזקות- תמיד אין בנינו קשר, אין חיבור, אין אהבה, אין זוגיות ואין שום התאמה. הוא טוען הרבה שאנחנו חיים בשקר.
ותמיד אני נושמת עמוק ולוקחת הרבה אויר ומנסה להראות את האור ולכוון לטיפול או לעזרה כלשהי. כמה פעמים זה תפס והלכנו לטיפול אחד - אחרי שלי כבר נגמר כל האויר.
עכשיו הפיצוץ חזק בענק! זה שוב אחריות שלי ודברים שאני עושה ולא עושה.
מעבר לזוגיות הוא כל תקופה מרגיש שהוא לא ממצא את עצמו, שהוא לא אוהב את העבודה שלו ושאל החיים הם גרועים ורעים.
רציתי לדעת אם זה באמת תסמינים של הפרעת אישיות( אולי ברמה נמוכה יחסית) ואם כן, מה אפשר לעשות עם זה??
אני אובדת עצות כבר
שלום לך.
דפוסי ההתנהגות שאת מתארת עשיים להיות קשורים במגון רחב של מצבים רגשיים ואישיותיים, כך שנדמה לי שהשאלה אינה שאלת האבחנה אלא שאלת ההתמודדות. מאחר ואת מתארת קשיים מתמשכים שאיכם מצליחים לפתור או להניע סביבם שינוי, אני חושבת שאין מנוס מלפנות לעזרה מקצועית, ושכדאי ששניכם תקבלו אותה- כזוג או כל אחד בפני עצמו.
מענה טיפולי גם לך עצמך חשב מפני שיסייע לך לעבד את הקשיים ולהתבונן בבחירה הזוגית שעשית.מתוך התבוננות זו סביר שיתרחב החופש להניע שינוי בדפוס היחסים ו/או לדחוק גם את בן זוגך לקבלת עזרה.
ליטל
