שלום. שאלה קצת שונה. אני בת 34. ברקע חרדה, דיכאון והא"ג. אני רוקדת בלט כ-11 שנים. אני לא רקדנית מקצועית אבל אוהבת את התחום ומשקיעה בו. מאז שהתחלתי לרקוד יש לי קושי משמעותי בזיכרון של התרגילים. הראש לא מבין מה צריך לעשות ואז גם הרגליים לא מצליחות לזוז. אני כל הזמן עסוקה בזיכרון ולא מצליחה להתפנות לעבוד על הטכניקה. ניסיתי הכול – התחלתי כמה פעמים קורסים ממש מהבסיס, אני לוקחת שיעורים פרטיים על בסיס קבוע, מתאמנת בבית על התרגילים, רושמת את התרגילים וממרקרת כאילו אני לומדת אותם למבחן, לוקחת כדורי ממורייז לזיכרון, החלפתי הרבה מורות עד שמצאתי את המורה המתאימה... כל עוד מדובר בתרגילים חדשים אני לא מצליחה לזכור וליישם את הוראות המורה, אני צריכה לחזור הבייתה ולעבור על התרגיל שוב ושוב ושוב (לפעמים במשך כ-3 ימים) כדי לזכור אותו. זה מתסכל וגורם לי לחוסר ביטחון וחרדה. לפעמים בשיעור אני עוצרת את עצמי לא לפרוץ בבכי. אני רואה את הבנות האחרות זוכרות אחרי הסבר או שניים ואני לא מבינה מה הבעיה אצלי. ניסיתי להתייעץ עם נוירולוג והוא טען שבגלל שיש לי קשיים רגשיים הוא לא ממליץ שאקח כדור כלשהו ולכן אני לוקחת כדורים על בסיס טבעי. באבחון שעשיתי כשהייתי נערה (גיל 22) נמצא שיש לי אינטילגנציה גבולית ושקיימות יכולות גבוהות הרבה יותר אבל בגלל קשיים רגשיים זו התוצאה שהתקבלה במבחן. בנוסף גם סיימתי כעת תואר ראשון בהצטיינות על אף הקשיים. גם בתואר לא הבנתי כמעט תמיד שום דבר בשיעור ורק אחרי שינון ועבודה קשה הצלחתי אבל בבלט אני לא יכולה לעשות את זה כי אני צריכה לבצע את התרגיל מייד אחרי שהדגימו אותו ומאד קשה לי לזכור רצף של תרגילים. נ.ב - חשוב לציין שאני מרגישה שהקושי הוא בזיכרון לטווח הקצר. כאשר מראים לי את התרגיל אני לא מצליחה להפנים אותו בשיעור אבל אחרי אימונים בבית שוב ושוב אני אזכור אותו לתקופה ארוכה והוא ממש יטמע לי בגוף עד שאם אצטרך לשנות אותו יהיה לי מאד קשה מרוב שעבדתי עליו כל כך הרבה. מה ניתן לעשות? דיברתי עם המורה. היא תומכת בי מאד וקידמה אותי הרבה. עם זאת בגלל שהיא מורה לבלט לא כל כך הצלחתי לקבל דגשים לנושא הקוגניטיבי.