שלום ויישר כוח!
עובדת בצהרון בגן,תמיד הבעתי מול מובילת הצהרון עמדה מנוגדת לשלה,היא רצתה להיפטר מילד עם קושי גדול בהתנהגות ואני רציתי להשקיע,לתמוך,לעזור,לתת חום ואהבה.
המנהלת וזאת שמעליה תמכו בה ולא בי,לבסוף הוציאו את הילד מהצהרון ב"זכות" המובילה על אף המלחמות שנלחמתי ושדיברתי איתן לטובת הילד.
מכיוון שראיתי ששתיהן לא עזרו,פניתי למנכ"ל ושזה נודע להן, הן כעסו מאוד שלא יידעתי אותן שאני פונה אליו ושזאת לא צורה להתנהג ויצא שעם כל הכוונות הטובות שלי והרצון הענק לעזור עשיתי בדיוק את ההפך. כשמובילת הצהרון חושבת שעשיתי משהו לא נכון וראוי,ישר מאיימת שתתקשר למנהלת ולזאת שמעליה וגם מצלמת, משתמשת הרבה בצעקות.
המנהלת דורשת שנסתדר ושנדבר ולי קשה לדבר עם אישה כזאת שמאיימת ומתנהגת ככה ואחרי כל מה שעשתה לי.
אשמח לעיצה כיצד להתמודד ולהמשיך הלאה איתה? זה נורא קשה
לא כועסת עליה ואפילו סולחת אבל נגרמה לי עוגמת נפש גדולה ממנה ומפח נפש וזה מקשה עלי לדבר איתה
תודה רבה
שלום אביה.
לא קל לשקם קשר ואמון, ובפרט כאשר אין חיבור מקדם המבוסס על אהדה והערכה הדדיות. עם זאת, במידה ואת רוצה להישאר במקום העבודה הנוכחי, נדמה לי שלא מדובר ב"לשכוח/לסלוח ולהמשיך הלאה" אלא בשאלה עד כמה את נכונה להשלים עם זה שזה המצב: זו האישה, יש ביניכן מחלוקות משמעותיות, פגעתן זו בזו וכל עוד לא תוכלי להשלים עם זה, צפויים תסכולים ואכזבות. לכן, אני חושבת שהדרך היא לא לנסות לשכוח או לסלוח אלא להכיר בכך שזה המצב ולתת לזמן לעשות את שלו. אפשר לתפוס מרחק ולתת לדברים להצטנן ובעיקר- להזכיר לעצמך שאינך צריכה להתחבר איתה אבל גם לא לשנות אותה. בקיצור, לנהל איתה יחסים ענייניים ככל האפשר. במקביל, מציעה לברר בינך לבין עצמך האם עוצמת התגובה והכעס שלך קשורים גם לכך שהיא "לוחצת" על נקודות רגישות שלך (למשל, האם ההיבט של "להיפטר" או לוות על ילד נוגע בך באופן אישי?). התבוננות עצמית מסוג זה עשויה להקל ולאפשר יותר חופש ושקט באינטראקציה.
ליטל
