ליטל אני לא יודעת ממה להתחיל
החיים שגם ככה לא היו משו הפכו לגהנום
השינה מלאה חלומות פוגעניים ותכנים מהעבר של דחייה וריחוק .
אתמול יצאתי עם המטפלת שלי לים ביוזמתה
רעדתי כל הסשן
הרגשתי שאני חוזרת 10 שנים אחורה לנערה המושפלת שהייתי זאת שכולם הקיאו אותה לנשמה הפצועה הזאת שלא היה לה בית ואף אחד לא הגן עליה או רצה בה כמו שהיא
גנבו לי לנצח את הלגיטימציה להתחבר ולאהב את עצמי
קעקעו על הלב שלי את הקול השונא הכועס והאכזר
עברו פצע פצע ווידאו שלעולם הוא לא ירפא
מאחורי החזות הזוהרת שלי מתחבאת ילדה קטנה ופצועה שרק רוצה למות ולא להרגיש יותר
הסשן היה ככ עוצמתי צרחתי ושאגתי ובכיתי ונבחתי כמו שלא עשיתי כל חיי
היא מעולם לא ראתה אותי במצב הזה ואנחנו מכירות הכרות עומק כמעט 10 שנים
ובסוף רק בכיתי בכי קטן ועייף ומושפל
לאורך כל הסשם היא החזיקה לי את הכתפיים וממש חיבקה אותי כדי שארגיש בטוחה ולא אנסה לברוח למים או משו
זה היה מטלטל וכואב אבל גם משחרר
אחרכך הרגשתי שכל מה שאני רוצה זה להשאר שם לצרוח ולא לצאת
היא הזמינה לי מונית ווידאה שאני נכנסת והיא עצמה נסעה ברכבת
מאז אני בסרטים שהיא כבר לא אוהבת אותי
שאני דוחה אותה כמו שכולם
שהיא גילתה את הפרצוף האמיתי שלי ושאני לא קולית וזוהרת כמו שאני מציגה
אני עם פחד מצמית. זאת האשה היחידה שהסכמתי לתת בה אמון ולהכניס אותה ללב
אני מפחדת אלוקים אני מפחדת שאני מעייפת ומייאשת ומתישה אותה
בהמשך היום רק בכיתי והייתי מטורגרת ושכבתי במיטה עם כדורי הרגעה ורציתי למות לגמרי ולא להיות
אני בדרך בלי מוצא מייאשת וכואבת ואין לי דרך אחרת
היא אמרה שאנחנו חייבים טיפול זוגי ואני חושבת שזה לא נכון
שיותר נכון יהיה שהוא ילך למישהו ואני אליה במקום ללכת למישהו שיבחוש בזוגיות הטובה שלנו
רב הפערים מגיעים בגללי ובגלל הטראומה המורכבת שלי לעזעזל אני מרגישה ככ אשמה אני רוצה ללכת מפה ולהעלם לנצח