היי!
יש לי חברה,בת 31 רווקה שאבא שלה לא מדבר איתה המון שנים וגם הציק לה המון בכל מיני דברים (לא פיזית) ,כרגע היא לבד בבית עם ההורים ומחפשת את הזיווג,לא מרגישה אהבה לא של אבא ולא של אמא. היא התרחקה ממני ,החברה הטובה שלה ובכלל מכל החברות בטענה שאין לה מצב רוח בגלל המצב שתיארתי ולדעתי זה לא אמור להשפיע על החברות שלנו ואני נורא מאוכזבת ממנה והתרחקתי גם אבל לעשות ביביסיטר לילד שהיא אוהבת והוא אוהב אותה ולטענתה היא נקשרה אליו והוא אליה לזה יש לה מצב רוח והיא עושה,אז מה ההבדל אם תהיה איתו או עם החברות שלה ובפרט החברה הטובה?. זה לא מוזר ? אם יש כאן מטפל/ת או שמבין בתחום שיגיד אם טעיתי בחשיבה? או לתת לי הארה?
תודה לכם
שלום אור.
אנשים שונים מגיבים בדרכים שונות למצבי מצוקה וקושי רגשי ובהתאם, גם חווים קשיים שונים- שלא תמיד מובנים לצופה מהחוץ- בסיטואציות שונות. כלומר, הקושי של חברתך במפגש חברתי לעומת הנכונות שלה לפגוש את הילד עשויים להיראות לך, מהצד, כחסרי היגיון, אך כנראה שיש סיבה פנימית טובה להתנהגותה. למשל, יתכן ומול הילד היא מרגישה תורמת, חזקה ובעלת ערך ומול חברות, גם אם טובות ותומכות, היא חשה אולי שהיא "נשארת מאחור", נחותה או חריגה. דיכאון ומצב רוח ירוד עשויים להקשות על אדם לשאת חוויות מסוג זה ולכן גם להביא להימנעות מכל סיטואציה שגורמת כאב- גם אם בסופו של דבר ההימנעות מזיקה. לכן, אם החברה חשובה לך, אני מציעה לנסות לשים את הפגיעה בצד ולצאת מהנחה שהיא לא מתרחקת ממך מתוך חוסר אכפתיות או חוסר נאמנות לקשר ביניכן, אלא מתוך מצוקה וקושי. לכן, גם כדאי לעודד אותה לפנות לטיפול ולקבל עזרה מקצועית.
ליטל
