שלום שני.

כפי שאת עצמך חווה ומתארת, שיתוף ומתן מקום לחוויות עבר טראומטיות היא קשה ומאתגרת הן מבחינת החומרים שנפתחים וצפים, והן מבחינת האמון שהשיח על נושא זה מצריך. לכן, התנועה בין פתיחה להסתגרות, בין אמון לחשש וכן הלאה היא טבעית, לגיטימית ומהווה, אולי, חלק מהדרך שלך לשמור על עצמך מפני הצפה ופחד בעוצמות גבוהות מדי. לכן, אני מציעה לא לדאוג אלא לכבד את הקצב שלך ולתת לך, למטפלת, ולקשר ביניכן להתפתח בהתאם לצורך והיכולת שלך. כאשר יש אמון, וכאשר הנפש מוכנה להתחיל ולעבד את החוויות הטראומטיות- עם הזמן הדברים הופכים נגישים וניתנים יותר ל"עיכול" והתבוננות, והתהליך הטיפולי נותן את פירותיו ואותותיו.

ליטל