שלום,
ביתי סטודנטית בת 25 גרה לבד,
בשל המלחמה חזרה הביתה ללא עבודה ובגלל המצב טוענת שנפשית אינה מעוניינת לעבוד כרגע וכאשר יחזרו הלימודים תחזור לדירתה ותתחיל ללמוד.
שאלתי אותה אם צריכה עזרה מקצועית טענה שלא (מאוד מודעת לעצמה)
כל היום רואה טלויזיה ומבקשת שלא נשפוט אותה כי ככה היא מתמודדת ,
יזמתי שתלך להתנדבות 3 פעמים בשבוע והיא עושה את זה וזה נעים לה אך ניראה שאין מוטיבציה לחזור לשיגרה לצד המלחמה
איך להתמודד איתה?
מעבר לכך שממשיכה לשלם שכירות ואינה גרה בדירה .
היא לא מפריעה אך מרגיש שכל חייל שנהרג היא לוקחת ללב מעבר להגיון וכל הזמן דואגת.תודה
שלום שרון.
כל אחד מתמודד באופן שונה עם המצב, כך שאם בימים כתיקונם תפקודה של ביתך תקין, וברגע זה היא אינה מרגישה צורך בעזרה מקצועית ואינה מפגינה סימני מצוקה עזים- אני מציעה לתת לה את הזמן שדרוש לה, לתמוך ולהביע אמון בכך שתחזור לתפקוד תקין בקרוב. במידה ועם תחילת הסימסטר לא תרצה לחזור ללימודים, כדאי יהיה לחשוב בכל זאת על עזרה מקצועית.
ליטל
