בוקר טוב,
בכל פעם שהמטפלת יוצאת לחופשה או מבטלת פגישה עולות בי תחושות קשות מאוד. גם אם הפגישה הייתה טובה, אני מתחילה לאבד את זה. אני מדברת בתוקפנות, כועסת עליה מאוד, לא רוצה לצאת מהחדר במשך דקות ארוכות ולפעמים נשארת מחוץ לקליניקה.
אני מבינה שמגיע לה את החופש שלה ויחד עם זאת, משהו בתוכי משתבש.
עלו ניסיונות לדבר את זה. לרוב, זה נגמר בהבטחה מצדי שזה לא יקרה אבל זה חוזר על עצמו. אני לא רוצה למתוח את הגבולות או לפגוע בה. אני מעריכה אותה מאוד והקשר חשוב לי. מה אפשר לעשות?
שלום ליאור.
נשמע מדברייך שאת ערה לפער בין הרציונל לבין החוויה הרגשית המתעוררת אל מול החופשות, ומחפשת את הדרך לבטא את הכעס, הכאב והתסכול מבלי לקחת את הסיכון של פגיעה בקשר הטיפולי. אני חוששת שבמצב זה אין קיצורי דרך- הדרך היא להמשיך ולהתבונן על תגובותייך, לעבד אותן ולהבין את משמעותן, ורק אז, כנראה, יתאפשרו דרכי תגובה אחרות. לצד האמור, יתכן וכדאי לבדוק גם אם החופשות של המטפלת הן מעמסה גדולה מדי לנפשך כרגע, ובמקרה זה יתכן ומה שיכול להקל היא שמירה על קשר מסוים במהלך החופש- למשל כתיבת ווטסאפ "עדכון" במהלך החופשה. אפשרות זו לא מתאימה לכל טיפול, מטפל ומטופל כך שיש לבחון אותה בזהירות רבה, אבל כדאי אולי לחשוב עליה.
ליטל
