הי ליטל
אני נורא עצובה
כתבתי כאן ממש מזמן ומאז חלו התפתחויות
אני בודרדליין פוסטראומה מורכבת דכאון ואבדנות
אושפזתי בפסיכיאטריה השנה פעמיים כל פעם למשך חודש ובהמשך נתנו לי לצאת לילדים כמה פעמים בשבוע
כרגע מדברים על עוד אישפוז כי אני אבדנית
והמטפלת שלי אומרת שהילדים שלי יחווו הקשרות לא בטוחה וכלזה וזה מכניס אותי לאשמה תמידית
היא טוענת שאני בעלת הרס עצמי ואני הורסת הכל
אוף אני ככ עצובה
שלום לך.
אני מצטערת מאוד לשמוע על הקושי, וליבי איתך ועם כאבך. אני מתארת לעצמי על סמך האבחנה של פוסט טראומה מורכבת שחווית בעברך אירועים לא פשוטים, בלשון המעטה, ושאלו נותנים את אותותיהם במשבר שאת חווה. גם הרס עצמי הוא לא פעם מסממני הנזק של הטראומה המורכבת, וזהו מאבק מתמשך ועיקש, לנהל נכון את החלקים ההרסניים, כך שלא ייחרבו את החיים.
לכן, הדרך היא ארוכה ולא קל לבסס ולשמר בנפש חלקים מיטיבים, מגוננים ומייצבים. דרך ארוכה אבל אפשרית, כאשר את מלווה באנשי טיפול טובים ומסורים. ההשפעות המיטיבות מחלחלות, אירועי העבר מעובדים ונעשים ניתנים יותר ל"עיכול", ופצעים פתוחים נסגרים והופכים בסופו של דבר לצלקות. לכן, אל תתייאשי ונסי לא להתקיף ולהאשים את עצמך, אלא להשקיע את כל האנרגיות בשיקום. צמיחה ושינוי נפשי תמיד כרוכים בנסיגות ומעידות, ואני מחזקת את ידייך ומקווה שתצליחי לקום מהנפילה מוקדם ככל האפשר, ולהמשיך להילחם.
ליטל
