שלום,
אחת לכמה פגישות יש לי צורך בלתי נשלט לצאת באמצע הפגישה. לסיים אותה לפני הזמן. לפעמים בתירוץ שהיום אין על מה לדבר ולפעמים כי אני פשוט רוצה ללכת. לרוב, המטפלת מנסה להבין ובעיקר אומרת שהיא לא רוצה שארגיש שהיא נוטשת או מוותרת עליי. יצא שלפחות פעמיים יצאתי באמצע, ישבתי בחוץ וחיכיתי שהיא תבוא. כשהיא באה, נכנסתי בחזרה והבנתי שזה חוזר על עצמו, הצורך שתבוא ותבקש ממני לחזור.
אני באמת לא מבינה למה זה קורה ולמה כל הזמן באמצע הפגישה אני רוצה ללכת. למה אני כל כך רוצה שתראה אותי וגם תבוא לקרוא לי? ברור שיש כאן Acting out. ברור שאני מנסה לספר כאן משהו ולא מצליחה אז אני עושה. לא מצליחה להבין איפה זה נוגע ולמה דווקא מולה. לא יודעת. איך אפשר להבין את זה?
שלום עדן.
ראשית, חשוב וטוב שאת שואלת, חוקרת ומנסה להבין את מה שעומד בבסיס הדפוס שאת מתארת. כפי שאת עצמך כותבת, ככל הנראה את מנסה לספר משהו, לגעת בהיבט נפשי כלשהו, אשר עדיין אין לו מילים והוא יכול לבוא לידי ביטוי רק דרך הגוף והפעולה. אפשר להעלות השערות שונות, אך אני מציעה דווקא להמנע מ"חשיבת יתר" או ניתוח שמחוץ לפגישות- מה שחשוב הוא לתפוס את המשמעות של הפעולה בזמן אמת, כלומר לתת לך ולמטפלת לחוות, להרגיש ולדבר ומתוך כך למוא את המשמעות האישית והעמוקה. לכן, גם אין סיבה לתסכול. זו דרכה של נפשך, וזה בסדר גמור, וסביר להניח שאם תתני לדברים להתפתח ולהיות מובנים בקצב שלהם- התשובה תגיע.
ליטל
.jpg)
