הסבל הוא קשה מנשוא, האם יש פשוט נשמות שלא נועדו לשרוד בעולם שלנו? אני חווה קושי גדול כלכך. מטופלת גם פסיכולוגית וגם בכדורים. אני מרגישה זוועה בימים האחרונים, אני חייבת עזרה. לא מצליחה להפסיק לבכות לא מצליחה להרים את עצמי. חשבתי ללכת לפסיכיאטר מיון באברבנל ברגע שאסיים את המשמרת שלי. אבל, איך הוא יכול לעזור? איך בכל אפשר לעזור? יותר מכל מה שאני כבר עושה? עובדת משרה מלאה מחזיקה בית וחיית מחמד מטופלת בכדורים ואצל פסיכולוגית. מדיטציות, יוגה..... התמדה בכולם. למה המצב רק מתדרדר? אני לא חושבת שאוכל לשרוד עוד ימים כאלה.
שלום שיר.
אני מצטערת לשמוע על עוצמת הסבל שלך.
נשמע שאת נלחמת ככל יכולתך, ובמרבית המקרים מאבקים אלו נושאים פרי. איני מכירה את הסיפור האישי שלך, אך לפעמים הנפש צריכה לעבור דרך תהומות, לעבד את החומר הנפשי שבבסיסן, ורק אז יכולה להתאושש מהמשבר. לכן, אל תתייאשי. המשיכי ללכת לטיפול ולנסות לברר את מקור הסבל ובאופן ספציפי את ההחמרה של הימים האחרונים, ותני אמון בתהליך. תהליכים כאלו כוללים תמיד נקודות שפל וייסורים, אך רגעים קשים אלו לא מעידים על כך שהתהליך לא יביא לשינוי המיוחל.
כמובן, אם יש רגעים בהם את מרגישה שאינך יכולה לשמור על עצמך, פני מיידית למיון.
ליטל
