שלום, התחתנתי לפני מס' חודשים עם אישה שחוותה בעבר טראומות נפשיות במשפחתה (התאבדויות), התחתנו לאחר היכרות קצרה ולא הייתי מודע לקושי שהתלווה לקשר זוגי איתה. היו לה התפרצויות זעם, חוסר באינטליגנציה רגשית, חוסר יכולת לתקשר ולדבר, חוסר סבלנות, חוסר בהבנה, חוסר אמון כלפי אנשים, התגוננות ודחיית כל רצון או מחשבה שאינם תואמים את דרך חשיבתה, שינוי מצבי רוח קיצוניים.
מתחילת הנישואין הקשר לא עבד כמו שצריך למרות כל ניסיונותיי לקשור איתה קשר בצורה מכילה ובוגרת ורגשית הקשר רק הלך והתדרדר. אני אדם תקשורתי ורגשי ונפגעתי המון מההתנהגות שלה והמילים הקשות כלפיי. היינו בטיפול זוגי ב-4 וחצי חודשים האחרונים והחלטנו לסיים את הקשר ביוזמתי והיא הסכימה למרות רצונה להמשיך (אין ילדים). בעבר היא אמרה שהיא גם רוצה לסיים את הקשר אך שינתה את דעתה.
היא עוברת טיפול פסיכולוגי פרטני בחודשים האחרונים ולאחרונה אכן יש שיפור ניכר בהתנהגותה, ובצורת התקשורת איתי, אם כי יש מעידות. ורצון מאוד חזק שלה לתקן את הנזק שכביכול גרמה בהתנהגותה איתי ולהחזיר אותי אליה. ופתאום ממצב שבו הרגשתי שכל מה שאני רוצה זה לצאת מהקשר כי זה ממש לא מתאים לי ופוגע מאוד, יש בי קושי אמיתי לעזוב אותה. גם ממקום שיש לי רגשות אליה ואני חושב שאני אוהב אותה, וגם ממקום שבו היא פתאום הפכה להיות אישה עדינה ודואגת. מתוך פחד מניסיון העבר איתה והבנה שתהליך של טיפול כזה יכול גם לחזור אחורה ושהיא תחזור לעצמה ועוד עם היריונות וילדים מי יודע איך היא תהיה? השכל אומר לי לחתוך והרגש מאוד מקשה עלי. מרגיש אבוד ולא מצליח להיות שלם. במיוחד עם ניסיונות יומיים שלה לנסות להחזיר אותי אליה ולתת לה עוד צ'אנס. מרגיש כאב אמיתי ובלבול. אודה לעצתך