שלום,
אני נמצאת לקראת סיום התואר השני במדעים מדויקים. בחודשים האחרונים ואולי בשנה האחרונה אני חווה קשיים גדולים סביב האתגר הזה. הקושי בא לידי ביטוי בפן החברתי שבו יש מי שהחליטו להפסיק לדבר איתי כך שאני מוצאת את עצמי שעות וימים לבד. ללא החלק החברתי שחסר לי כל כך וללא תמיכה בפן המקצועי. אין לי תוצאות. אני מרגישה שלא התקדמתי בכלל במהלך התקופה הזו. מעין תחושה כזו ששנתיים מהחיים הקדשתי את עצמי למשהו שלא הניב כלום ושום דבר. אני קמה בבוקר בלי מוטיבציה. אני לא מסוגלת לראות את עצמי מוציאה מכל זה משהו שיהיה אפשר להציג אותו. כואב לי. התחלתי לפני שלושה חודשים טיפול שבו שיתפתי בתחושות שלי את המטפלת. לא היה איזה שיח עמוק בעניין או תנועה. נדמה שלמטפלת אכפת רק מהכסף כי השיח לא מוביל לשום דבר. אני מרגישה בתקיעות ושהמצב הזה הולך וסוגר עליי. אני מאבדת את עצמי. המוטיבציה שלי הולכת ודועכת ואני לא מסוגלת לעבוד ככה. יש פגיעה משמעותית בתפקוד שלי. אם לפני כן לא היו לי מספיק תוצאות, עכשיו גם איפה שיש תוצאות הן לא חוזרות על עצמן. כלומר, משהו בתהליך העבודה שגוי. יש אנשים שעובדים איתי שמחכים בקוצר רוח שאתרסק כי הם לא רוצים שאשאר או שאצליח. חלקם לא מדברים איתי בכלל וזה יותר שובר איתי. אני יודעת שפנייה למנחה יכולה להחמיר את המצב כי הם ותיקים והמנחה מחבבת אותם מאוד, בעוד שאני כלום ושום דבר.איך אני יכולה לקדם את עצמי ולנסות לצאת מהמצב העגום הזה? תודה מראש.
שלום שירה.
נשמע מדברייך שהקושי קשור לא רק במציאות איתה את מתמודדת אלא גם, ובעיקר, בחוויה הרגשית הנלווית לה ומשפיעה עלייך עמוקות. לאור זאת ולאור הסבל שאת מתארת, טיפול פסיכולוגי הוא אכן הדרך המתאימה לסיוע. אם לאחר שלושה חודשי טיפול אינך מרגישה חיבור למטפלת ותנועה של התקדמות ושל העמקת השיח, כדאי לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי חלופי. טיפול פסיכולוגי הוא כלי יעיל ומשמעותי כאשר הוא פועל כהלכה, ולא כדאי לוותר עליו. במסגרת טיפול טוב תוכלי לקבל הן מענה רגשי הן הרחבה של כיווני החשיבה כך שיאפשרו התמודדות אפקטיבית יותר עם הקשיים עמם את מתמודדת. תוכלי לדבר עם המטפלת על ההתלבטות לגבי יעילות הטיפול ולבחון האם שיח זה מביא לשינוי, ומתוך כך לקבל החלטה לגבי המשך הדרך.
ליטל
.jpg)
