היי
אני שורדת פגיעה מינית ממושכת וקשה מאוד בילדות מדמויות הוריות
כיום אני אישה בוגרת המנהלת חיים לכאורה תקינים, אני בעלת משפחה וחיצונית מנהלת חיים נורמטיביים
פנימית אני מרוסקת לחלוטין
אני מטופלת כבר מספר שנים ומתקדמת ממש בכל תחומי החיים
יש לי מטפלת מדהימה
אבל---
אני רוצה למות! תמיד! זה רצון קבוע שלא משתנה!
האם יש סיכוי לשינוי רצון כל כך בסיסי וכמיהה כה עמוקה?
והאם זה בסדר שאני "מאשימה" את הפגיעה המינית ברצון הקבוע הזה?
כיוון שאין לו כל הצדקה וקשר למציאות החיים העכשווית שבה אני נתונה כיום?
תודה!
שלום לך.
רבות מהנשים שחוו פגיעות מיניות בילדותן מתמודדות עם התחושות שאת מתארת בעוצמות כאלו ואחרות. במקרים רבים, הכמיהה למוות פוחתת ומתמתנת באמצעות טיפול פסיכולוגי אשר מביא להקלה משמעותית בסבל ומייצר תחושות של תקווה ואמון. זהו תהליך אשר יכול להימשך שנים ארוכות, אך בסופו של דבר קורה. בחלק מהמקרים, גם אם עיסוק מסוים במוות נשאר כמעין "כאב כרוני" מתון, היכולת לשאת אותו ולבחור בחיים ובטוב שבהם על פני המוות מתחזקת. בכל מקרה, מציעה לשוב ולהעלות את הנושא בטיפול כל עוד הוא מעסיק אותך. בדרך כלל, זו דרכה של הנפש לומר דבר מה על אזורים נפשיים שעדיין זקוקים לעיבוד ומענה.
ליטל
.jpg)
