שלום,
צריכה דעה חיצונית של אשת מקצוע-
הסיפור קצת ארוך אבל קריטי
בת 30, שתי אחיות -33,27
עם האחות בת ה-27 היה קשר אדוק ועם הגדולה היה קשר צולע שנים.
שתיהן לא חיות בארץ.
לפני כמה חודשים-האחות הגדולה באה לבקר ושהתה כמה ימים בבית ההורים. יש לה OCD-ניקיון במצב קשה.
ביני לבין אמי היה הסכם שאני לא מעירה לה בכלל על הניקיון, המים , הכביסות ועוד. כך היה .אף מילה לא אמרתי.
באחד הימים ,לפני שהורי הגיעו מהעבודה ,הגעתי הביתה ,היו מים בכל מקום ובכל זאת, נכנסתי למטבח לאכול ללא ציוץ על הבעיה. משום מקום האחות הגדולה החלה לקלל קללות איומות ולהשתלח בי. כמובן שהגנתי על עצמי והגבתי לה.
בהפתעה מוחלטת ,קרה דבר שלא אירע לפני והיא החלה ממש להכות אותי, מכות מוות ודחפה לי סבון לעיניים (אין בי עצם אלימה). אני טוענת ויודעת חד משמעית שזה לא ה-OCD כי בהוריי היא לא נוגעת.
בראות עיניי ,הוריי היו צריכים להגן עלי כשסיפרתי להם את המאורע ומאוד לכעוס עליה שלא תעשה זאת יותר לעולם . קלף המיקוח נמצא אצלם והוא באיום שאם היא תרביץ לי שוב היא תצא מהבית. זו הייתה ההגנה שהייתי אמורה לקבל מהם. לא קיבלתי זאת . (יש לציין שבחיי הוריי היו אוהבים ,אכפתיים וכו ,ללא שמץ של ריחוק או ניתוק).
ארעו כך עוד שני מקרים ביומיים העוקבים עם האחות הגדולה כלפי והוריי לא "הגנו" עלי. אני הפסקתי לדבר איתם . אמרתי להם כי עד שלא יתנצלו ואדע שהם יודעים שטעו אני לא יכולה "להחליק " את הסיטואציה של שלושה ימי תופת שעברתי על לא עוול בחפי.
אמי מאוד נפגעה מעצם העובדה שסירבתי לדבר איתה ואמרה זאת לאחות הקטנה. האחות הקטנה אומרת שאני לא בסדר כי אני מצפה להתנצלות מהוריי על שלא "הגנו" עלי וכי אני לא בסדר כי אני "עונה" לאחות הגדולה כשהיא משום מקום מקללת אותי.
אני טוענת-כי כל אדם יכול לטעות וגם ההורים. עד שלא אדע שהם מבינים את הטעויות שלהם, אני אגן על עצמי ואשמור דיסטנס .
רציתי אבחנה אמיתית ,מציאותית-
לבקש מהורים להתנצל (ממקום של שמירה עצמית ולא כוח) זה מדי?
לא לדבר איתם (על אף שהרעיפו אהבה אמיתית כל חיי ואני בחזרה אליהם) זו טעות?
לרצות שיבינו שפגעו כדי שלא אחווה זאת שוב מתישהוא ,זו טעות?
מציינת כי הייתי בת אוהבת שלא עושה "בעיות" כל חיי ושוב,הקשר כל השנים היה מצויין.
תודה
שלום שרון.
נשמע שהאירועים עם אחותך מעמידים אותך בפני חוויות מתנגשות עם הורייך: מצד אחד הורים מיטיבים ונותנים, ומצד שני הורים שאינם מוכנים להגן עלייך ולהיות שם בשבילך בכל מחיר, ואף "בוחרים" באחותך. זו התנגשות כואבת ומבלבלת ויתכן שהצורך החזק שלך בהתנצלות מהווה, מלבד ניסיון להגן על עצמך מפני פגיעות עתידיות, ניסיון לגשר וליישב בין חוויות אלו ולשמר תחושה שהורייך רק מיטיבים. במובן זה, נדמה לי שהתעקשות על התנצלות או ניתוק הקשר אמנם יכולים לקל בטווח הקרוב אך אינם "הדבר האמיתי". נשמע שהדרך היא לנהל עם הורייך שיחה על הדברים, לשתף בחוויה ובכאב, לשמוע אותם, ולבדוק כיצד שני הצדדים יכולים להשלים עם הכאב הכרוך בקונפליקט. במידה ותרגישי שהדברים כואבים לאורך זמן ואינם מתיישבים, אפשר גם לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי שיסייע בעיבוד.
ליטל
