היא מוזרה
כבר פעם שלישית (לא ברצף ) שבאמצע הטיפול כשנוצר שקט היא לוקחת דף ועפרון / צבעים ומתחילה לצייר. אומרת שלא נעים לה החד צדדיות הזאת ולכן היא בינתיים מציירת אבל היא לגמרי כאן.
ומה שאני רוצה לענות לה זה - למה לא, בואי תפתחי נטפליקס עכשיו.
זה לא יוצא לי מהפה כי אני פשוט משתתקת אבל אני באמת לא מצליחה להבין את התגובה הזאת מצידה.
קצת מרגיש שהיא מנסה להעניש אותי בזה / משהו בסגנון.
איך שהיא עושה את זה מיד אני מקבלת תחושה של כאילו עשיתי משהו לא בסדר עם השקט הזה עכשיו. כאילו אם אני מדברת = "מספקת את הסחורה" אז מצוין ואם לא אז אני לא בסדר
לא יודעת להסביר אבל כשהיא הפסיקה לצייר רגע לפני סוף הפגישה רציתי לומר לה - חבל. למה הפסקת? תמשיכי בכיף שלך. אסדר לך פופקורן לפעם הבאה.
לא
לא אמרתי.
שלום לך.
קשה לי להגיב מבלי להבין לעומק את הבחירה ואת הדינמיקה שהביאה אליה, אך מציעה לפתוח את התחושות עם המטפלת יותר לעומק- סביר להניח ששיח כזה יוכל לסייע בהעמקה ובהתבוננות.
ליטל
