שלום רב.
קוראים לי שי ועברתי פגיעה מינית בילדות ובנערות והדחקתי את זה במשך 18 שנים.
לפני שנתיים פתחתי את הסיפור שלי ומאז למעשה אני מטופל תודה לאל.
אני נמצא כרגע בתהליך פרידה מהמטפלת שלי שצריכה לצאת לחופשת לידה עוד חודש ומרגיש שהעולם חרב עלי(המטפלת מודעת לזה)
לפני חודשיים סבתא שלי נפטרה והיא היתה זו שגידלה אותי כ4 שנים לאחר הפגיעה שעברתי בתיכון וממש קשה לי מזה.
הבעיה העיקרית שלי זה ההורים והאחים שלי שמודעים למצב שבו אני נמצא ופשוט אדישים אלי או שהם מתחמקים.
כמו כן,אני מרגיש ככה גם מהסביבה הקרובה
(המטפלת שלי,עוסית משפחה,חברים,אשתי)
אני נמצא בחוסר אונים,תסכול וכעס נוראי.
לפעמים יש לי מחשבות רעות ממש על עצמי ובא פשוט לוותר על הכל וזהו!
אין לי כוחות להתמודד יותר!
מה עושים??
שלום שי.
קטיעת טיפול טרם זמנו היא אכן אירוע מטלטל וכואב, שמציף לא פעם חוויות של נטישה, הזנחה ואדישות מקשרי וחוויות עבר. לאור זאת, ולאור ההיסטוריה שלך, לא פלא שיציאת המטפלת לחופשה מערערת ומכאיבה כך. במילים אחרות, אתה חווה כאב כפול: את כאב הקטיעה בהווה, אשר קוטעת עבודה נפשית חשובה ואמיצה שאתה עושה, ואת כאב העבר. בהתאם, אני חושבת שחשוב להקדיש לנושא את מלוא המקום והמרחב בטיפול כדי שיהיה אפשר גם לעבד את התחושות ומשמעותן, וגם לבדוק יחד האם כדאי להיעזר בתקופת ההפסקה בטיפול זמני חלופי. זה כמובן לא תחליף ולא יעלים את הכאב, אך עשוי להציע לך מקור תמיכה שיקל ויסייע בשמירה על הישגי הדרך שכבר עשית.
ליטל
