שלום,
אני מבוגר אוטוטו 64 שחי בגפו ודי נהנה ממה שיש לחיים להציע
אוכל גינון גלישה ברשת ונהול עסק ביתי
במאי נחבלתי בראשי בעודי חולה בקורונה. נוצרה גם צלקת
ומאז הדברים התדרדרו. נותרתי כאילו מרחף שיקול הדעת שלי מתנתק
ואני חי קצת כמו בחלום - שוכח מה המליצו לי שוכח סכנות,
חוזר לדברים שפגעו בי. מרוב חשש לשיניים אני פוגע בהן בפזיזות
ומפתח חרדות שמעצימות את הכאבים. כאבים כמעט ללא הפוגה שמתגברים.
לפני חודשיים נעקרה לי שן טוחנת גדולה בהחלטה הזויה שלי
ובצוע טראומתי מצד הרופא שהיה אמור לדחות את הבקשה
נותרתי פשוט נכה ! בלי לזלזל בנכים. כאבי תופת קושי לאכול, רץ כל הזמן לשטוף את הפה ובודק את מצב החיך עם מראה
התדרדרות פיזית ומנטלית אין לי יכולת להתרכז או חשק לעשות
דברים אפילו לצאת לקנות אוכל הופך מטלה. זה קרה בהדרגה עד התשישות.
בהתחלה הייתי יוצא למרות הכאבים עושה הליכות לוקח עבודות מטפל בגינה.
ירדתי הרבה במשקל ודוקא שמחתי כי הייתי בעודף ועדיין אך מתחיל
לחוש חולשה ומותש מהכאבים. כבר דחיתי עבודות ואפילו לקבל תשלום
לא יצאתי. הגעתי למחשבות איך לעצור הכל אבל אני יודע שלעצור הכל
זה כמו כשנחבלתי הכל נהיה שחור בעיניים וזה לא פתרון.
לרוב במצבי מצוקה ידעתי להתחבר עם עצמי להציב מטרה שתחזק אותי
אבל לא רואה איך אצא מהסיוט. טיפולי השיניים הצפויים ארוכים ויש בהם
גם פשרות וסכנות. אני חי בתוך אותה סביבה שאהבתי ולא מסוגל להנות
ממנה שלא לציין התסכול על החלטות גרועות שקיבלתי.
שלום לך.
נשמע מדבריך שהמצב הפיסי והכאבים הנלווים לו, והיבטים רגשיים, מתערבבים זה בזה ויוצרים השפעה הדדית של סבל וקושי. ישנן מספר התערבויות פסיכולוגיות שיכולות לסייע, אך מתוך דבריך אני מתקשה להמליץ על הכיוון המתאים ביותר, ולכן מציעה לפנות לאבחון ראשוני אצל פסיכיאטר ולברר מה מוקד הקושי הרגשי. למשל, אם מדובר בדיכאון המתבטא בין היתר בהעצמה של הסבל הפיסי כיוון טיפולי מסוים יכול להתאים, ואם מדובר בכאב פיסי אשר נדרשים גם כלים פסיכולוגיים כדי לשאת אותו, כיוון טיפולי אחר יתאים יותר.
בכל מקרה, נשמע שחשוב מאוד להתייחס ולטפל גם בהיבט הרגשי- נפשי ולא להתמקד בצד הפיסי בלבד. הגוף והנפש משפיעים זה על זה, וכל עוד אחד מם סובל גם השני זקוק לעזרה.
ליטל
