שלום אהובה.

ראשית, אני חושבת שכדאי לקחת ברצינות רבה את תחושת התקיעות שאת מתארת, וטוב שאת מתעקשת על בירור ויצירת שינוי. תקיעות בטיפול עשויה לנבוע ממגוון רחב של גורמים, חלקם קשורים בהיבטים נפשיים של המטופל (למשל, פחד לא מודע מהנעת שינוי משמעותי) וחלקם במגבלות התהליך הטיפולי ו/או המטפל. לכן, במצבים אלו חשוב לשוחח על המצב ולנסות לבדוק האם הדיאלוג על התקיעות מביא בסופו של דבר להבנה שלה ולהתקדמות הדיאלוג הטיפולי.כדאי לבחון גם האם מסגרת הטיפול מציעה מענה מדויק לצרכים. לפעמים, ובעיקר בעתות משבר, כדאי לבחון שינוי של המסגרת הטיפולית, למשל, העלאת תדירות הפגישות/שילוב הטיפול בטיפול קבוצתי או תרופתי וכד'), בהתאם למצב. במידה וכיוונים אלו אינם רלוונטיים, אכן כדאי לדון עם המטפלת באפשרות סיום הטיפול, ולשקול את משמעויותיה של החלטה זו עבורך. במקרים רבים, שיח מסוג זה מביא להתגבשות אינטואיציה לגבי הצורך בהמשך/הפסקת הטיפול. 

ליטל