שלום לך.

אני מתארת לעצמי כמה כואב להרגיש כך, וכמה קשה להרגיש שמקום בטוח שנועד עבורך פונה כנגדך. לצד זאת, אני רוצה להציע, עם כל הקושי שודאי נלווה לכך, לנסות לעשות זום אאוט ולהתבונן על הסיטואציה מזוויות נוספות. ראשית, יתכן ומשהו בשיח הטיפולי לא היה מותאם ונכון עבורך, אך כשלים ואי התאמות כאלו עשויים לקרות לא פעם בטיפול, בוודאי בעתות משבר, והשאלה איך אפשר לתקשר, לתקן ולשקם את האמון מתוך כך. כמו כן, כדאי לזכור שבמקרים רבים הטיפול אכן מפגיש לא רק עם החקים הפצועים והכואבים, אלא גם עם החלקים הפחות "יפים" כמו החלקים התוקפניים, המאיימים וכד'. זה אכן מפגש שיכול להיות מכאיב, אבל משהו בכאב עשוי לשכוך כאשר לאט לאט נבנה האמון בכך שהמפגש עם חלקים אלו אין משמעו שהחיבור, האכפתיות והנוכחות של המטפלת פוחתים, אלא שיש מקום עבורך על כל חלקייך. זכרי גם שמי שיש לו היסטוריה לא פשוטה וחוויות עבר של פגיעות בקשרים, לפעמים מביא את החלקים האלו לטיפול- באופן לא מודע- כדי שאפשר יהיה להכיר אותם ולעבד אותם. במובן זה, לפעמים סערות כאלו בטיפול הן בלתי נמנעות, ואף יכולות לקדם.

בשורה התחתונה, אני מנסה לומר שכל עוד אפשר ללמוד, לצמוח ולהתקרב מתוך התנגשויות כאלו- יש סיכוי טוב שאת במקום טוב, על אף הכאב שכרגע נלווה לתהליך הטיפולי.

ליטל