אני לא יודעת ממה להתחיל.
אובחנתי כסובלת מפוסט טראומה ודכאון
התחלתי לקחת כדורים
אני כבר לא בוכה כל היום כבר לא שורף לי ברמה של מוות והדיאלוגים הפנימיים טיפה התמתנו
אבל
השנאה העצמית היריות בעצמי התיעוב לעצמי לא נמחק הוא עמוק ושורף ודוקר
וקשה לי ואני מרגישה רע
אני לא עובדת כבר שנה ועכשיו עקב מצב כלכלי אני כנראה אצא לעבוד ואני פוחדת מזה נורא
אין לי כח לייצר אינטראקציה עם אנשים חדשים
גם את הקשרים החברתיים לא חידשתי ואני יוצאת רק מתי שחייבת לא מעבר
והיום ישנתי עד הצהריים ואחרכך הייתי עם הילדים והרגשתי האמא הכי נוראית שיש קשה וכבדה וחסרת בטחון
לא הייתי רוצה אמא כמוני לעצמי
וכבר כמה ימים שאין לי כח נפשי להתקלח ואני מרגישה פיצוצים בתוכי אני לא בוכה אבל טובעת בשנאה עצמית ובקורת נוקבת
ואני צריכה חיבוק ואפילו שיש לי אמא אני מחפשת אמא ומקום חם להיות בו ובו זמנית רועדת מזה פחד מוות
ועכשיו אני במיטה כבר כמה שעות ולא יוצאת ממנה
אני מרגישה שהעולם הפנימי שלי קורס ואין לי כח לחיות מלחמות
מצד שני יש לי קטע שכשרע לי הכי רע וכואב שיש אז אני מרגישה חזק את הרגשות וברורה איתם וכשטוב לי אין לי דיאלוג עם עצמי
בקיצור בלבלתי אותך גמני מבולבלת
וכואב לי בחלק הכי רגיש ועמוק של הלב
ואני לא בוכה רק שוכבת מפורקת במיטה ולא רוצה לקום
שברתי תהליך של אימוני כושר שלא פספסתי גם בימים הכי קשים והיום לא הלכתי
שברתי תזונה בריאה של יותר מחודשיחם והיום התפרקתי על שוקולדים
שברתי כל דבר שחיזק אותי
ואין לי כח אלי
ויש מלא כביסות והבית לא מתפקד ככה
אבל יש מלחמה בתוכי וכרגע החושך גובר על האור
שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על הימים הקשים שעוברים עלייך. הדרך להחלמה היא ברב המקרים מפותלת ועוברת דרך עליות ומורדות משום שהיא דורשת מעבר דרך אזורים לא ידועים ומייסרים של הנפש. לכן, אני חושבת שאין אלא להזכיר לעצמך שוב ושוב שהקשיים הם חלק מהדרך, ולהשקיע את כל כוחותייך בתהליך הנפשי ובטיפול. היי סלחנית לעצמך ונסי להשיג לעצמך כמה שיותר תמיכה פרקטית ונפשית, ולאט לאט יתאפשרו יותר עיבוד ופרימה של מוקדי הקושי, ותגיע גם הקלה.
ליטל
.jpg)
.jpg)
