כל כך רע לי ואין לזה סוף
בפגישה עם המטפלת היא דיברה על שילוב של פסיכיאטר וטיפול תרופתי היא הייתה כל כך נחושה בדעתה ואני לא רוצה
אני מעדיפה להרגיש כאב ולדעת שהוא שלי ואני!!
ולא לחיות כמו רובוט בהשפעת כדורים
לא רוצה להיות תלויה בהם לא רוצה להתחיל עם זה
וזה לא בגלל סטיגמות. לצערי אני מכירה מקרוב אנשים שלוקחים ורואה את ההשפעות גם לטובה וגם לרעה ומוותרת על הטוב בהשוואה לרע
אבל המטפלת שלי הייתה כל כך נחרצת שאני מרגישה נורא! אני מרגישה מאוימת, אני מרגישה מואשמת כאילו שעשיתי משהו רע
אני מרגישה לא מובנת שאין לי זכות דיבור בכלל, שלא מאמינים בי ולי
מרגישה נטושה בתהום
שאין לי למי לפנות יותר שאני לא יכולה לבטא מדי כאב / התמודדות כי זה יחרוץ את גורלי
ואני לא מבינה, הרי כל טיפול מוביל איתו כאב אז למה ישר צריך להציע פסיכיאטר? אני יודעת מה זה כאב ברמת כדורים, התמודדתי עם תקופות הרבה יותר קשות בחיים שלי שהיום, גם בלי פסיכיאטר אני יודעת לומר שסבלתי מדיכאון חמור וחרדות ברמה לא אנושית ודווקא מהמקומות האלה אני יודעת שהיום אני לא ברמה הזאת. ולא צריכה !
שלום לך.
אני שומעת את הקושי ואת החרדה העצומה שמתעוררת במפגש הן עם תכנים נפשיים שונים והן עם עוצמת הקושי הנלווית להם כפי שהיא משתקפת אלייך מדברי המטפלת. ההצעה לטיפול פסיכיאטרי אכן יכולה להיות מטלטלת, אך היא כמובן לא האשמה ולא דרישה, ולכן אני מציעה- עד כמה שאפשר- לנסות ולעבד אותה ואת משמעותה עבורך, ולא לתת לה לחבל בקשר עם המטפלת ובתחושה שהיא מבינה אותך ונמצאת לצידך. זה לא קל, אבל זו התמודדות חשובה בדרך להנעת שינוי נפשי של ממש.
ליטל
.jpeg)
