אני רק רוצה לבכות אבל אפילו אין בכי
הייתי אצל הדיאטנית והיא דיברה על אפשרות של אשפוז, אומרת שצריך טיפול אינטנסיבי עם מעקב צמוד יותר לפחות לתקופה קצרה כדי להיכנס למסלול ואולי אחר כך יהיה אפשר להשיג תועלת מטיפול של פעם בשבוע.
ואני כבר מסוחררתתת ,
מתקשה לתפוס / לקלוט / להבין , מה חלום? מה מציאות?
מרגישה לגמרי לא כאן.
כאילו שהיא מדברת איתי על דמות אחרת , לא עליי
והמחשבות בראש: "זה לא אני , זה לא קשור אלי, אני יכולה לבד אם אני רק רוצה, אני רוצה לוותר, אף אחד בעולם לא מבין אותי , אף אחד לא יכול לעזור לי"
אני מבולבלת נורא מה אני עושה פה בכלל ??.
מרגישה בתחושת ניתוק איומה, מרגישה אבודה בלי כתובת.
תחושה מעורערת נורא
אני אדבר על זה גם עם המטפלת אבל כרגע מרגישה במצוקה נוראה אז כותבת גם כאן
שלום לך.
אני מתארת לעצמי כמה מטלטל ואיזה הלם זה בשבילך, במיוחד אם זו הפעם הראשונה בה האפשרות עלתה לדיון. צר לי לשמוע כמה את סובלת, ואני תוהה אם כדאי אולי לכתוב ולמטפלת שלך ולבקש ממנה לשוחח, כדי לקבל תמיכה ראשונית לאחר אירוע מערער כל כך.
ליטל
