שלום,
אני בת 25, מאובחנת עם חרדה חברתית וחרדה מוכללת ומטופלת אצל פסיכולוג וגם טיפול תרופתי.
החרדה שלי מתבטאת מול אנשים והקושי הגדול ביות היה לצאת לעולם העבודה.
בזכות המטפלת שלי יצאתי לפני 4 חודשים לעבוד ככוח ער בבית ספר ואני לא מצליחה לשרוד שבוע מבלי להמציא תירוץ ולא להגיע.
הימים כאלו אני מרגישה מחנק שלוקחים לי את החופש ויש לי רצון לברוח.
הורי לא מרוצים מההתנהלות שלי וטוענים שאני כבר אצורה להתנהג באופן "תקין" לאור הטיפולים שאני מקבלת.
רציתי לשמוע שעה נוספת על המצב ? האם ההתנהגות שלי הגיונית? והאם יש טיפ להתגברות על המכשול הזה?
תודה
שלום דליה.
חרדות נובעות מיהבטים נפשיים עמוקים ומורכבים ולכן אני חוששת שה"טיפ" היחיד שאני יכולה להציע הוא להיעזר בסבלנות ולתת לתהליך הטיפולי לעשות את שלו, לאט ובהתמדה. את מתארת שכבר חל שיפור בתפקוד ולכן סביר להניח שאת בכיוון הנכון. לפעמים לוקח זמן "להחלים" לגמרי מהסימפטום אך כאשר הנפש מקבלת את הזמן לעבד, לתת מילים ולהתפתח בקצב שלו- השינוי שחל הוא משמעותי ויציב.
ליטל
.jpg)
