לפני ארבעה חודשים היה משבר אמון בינינלבין המטפלת, שבסופו הצלחנו לעבור אותו וחשבתי שהצלחתי לסמוך חזרה.. בין היתר בגלל המילים המחזקות שאמרה לי ועל הפחד שלה מלאבד אותי
הפגישה האחרונה שלנו הייתה לפני שבועיים וחצי, הייתה פגישה טובה ומעצימה, היא החמיאה לי על המון דברים ועל מי שאני
ומאז כבר ביטלתי שתי פגישות, אני לא מסוגלת להגיע... רשמתי לה שאני ממש חולה ( וזה לא מעלה בה סימן שאלה בינתיים) אבל אני לא אוכל למשוך את זה יותר מדי זמן
ואני מנסה להבין ממה אני בורחת, אני מרגישה ששוב אני לא סומכת עליה בשום צורה, שהכל שקר ולא אכפת לה ממני, שאין לי מה לבוא והכל זיוף והמילים שהיא אמרה זה כי היא לא מכירה אותי
ויכול להיות שבגלל הפחד מלאכזב אותה ולשבור לה את מה שהיא חושבת עליי אני לא מסוגלת להגיע
ויש את הפחד שאם אני אראה צדדים פחות נעימים שלי אז אני אעיק עליה ואין לה מקום עבורי בשביל דברים כאלו
ולכן אני נמנעת ואין לי מושג איך לצאת מהבריחה הזו( ארבע שנים בטיפול ואף פעם לא יצא לי לבטל פעמיים ברצף פגישה)
שלום לך.
נשמע מדברייך שעל אף שהמשבר דובר וזכה לתשומת לב בטיפול, חלקים ממנו נותרו בלתי מעובדים, ויתכן שהקושי להגיע ולסמוך שוב הוא התעקשות חשובה של נפשך לא לעבור הלאה אלא להמשיך ולתת עוד מקום לדברים שמפריעים לך בקשר הטיפולי, סביב המשבר ובכלל. את מתארת את החשש שלך להביא את החלקים הכועסים, המאכזבים והמאוכזבים לקשר הטיפולי, ואת הפחד שלך שאלו יהרסו הכל. זה מפחיד, אבל זו גם הזדמנות לתיקון וצמיחה. חלקים כאלו הם חלק מהנפש וכאשר הם נחווים כמאיימים ובלתי נסבלים, הם נוטים לעכב ולצמצם את חופש הפעולה. לכן, עם כל הקושי שכרוך בכך, אני מציעה לשוב לטיפול ולנסות לשתף בכל הדברים שתיארת כאן.
ליטל
.jpg)
.jpg)
