שלום רב,
ברצוני לשאול לגבי תגובה פוסט טראומטית של אונס. נאנסתי לפני 7 שנים ועברתי טיפול ארוך מאז ואני מרגישה שהתגברתי על הטראומה ומסוגלת לחיות חיים כמעט רגילים לגמרי בצל הטראומה (הטראומה תמיד תהיה שם אבל אני למדתי לחיות איתה). יחד עם זאת, אני חווה עדיין בכל שנה באותו חודש שהאונס קרה ירידה במצב הרוח, עצבנות ורגישות יתר. כאילו כל דבר קטן הופך לטריגר לאונס. מרגישה כאילו למרות שהתגברתי וכמעט אני לא חושבת על זה ביום יום, בכל שנה באותו חודש הנפש שלי מבקשת ממני לעצור לרגע ולהתאבל על מה שהיה, לתת לזה מקום ולא להדחיק.
האם זה נורמלי? האם נכון לאפשר לעצמי את הרגשות האלה וכדאי לעבד אותן במקום לנסות להעסיק עצמי במשהו אחר?
שלום דקל.
ראשית, טוב לשמוע על הדרך שעשית בהתמודדות עם החוויה הקשה והטראומטית.
כל נפגע.ת מתומודד עם צלקות הטראומה באופן שונה והתחושות שאת חשה הן אכן נורמליות וטבעיות. זו דרכך להמשיך ולעבד את החוויה ואת האבל על כך שקרתה לך. לכן, אני לא חושבת שיש טעם להחליט החלטה גורפת לגבי כמה לעבד וכמה לזוז מהרגשות שעולים. נסי להיות קשובה לעצמך בכל רגע בהם עולים הרגשות, וסמכי על עצמך שנפשך תמצא את האיזון הנכון.
ליטל
