אני בת 24,
עקב חרדות חברתיות וחרדות מוכללות שאני חווה כבר כמה שנים והייתי בטיפול בעבר נתתי שוב צאנס עכשיו לטיפול CBT בשילוב תרופתי של ציפרלקס אני כבר 3חודשים מטופלת.
במהלך הטיפול נחשפתי כל פעם למשימה חדשה בה היה צריכה ליצור קשר עם אנשים. כאשר הגעתי לרגע המכריע בו אני צריכה לבצע את ראיון העבודה (מעולם לא עבדתי בעבר= כי נמנעתי מזה) נתקפתי חרדה במהלך הריאיון ואף עילפון. מצב שגרם לי לחזור כמה צעדים אחורה. האם לדעתך יש תקווה בשבילי למצוא עבודה\ להתברג במקום עבודה ולחיות חיים נורמליים וליצור קשרים חברתיים? האם סגנון טיפול שונה יעזור? או שכדאי לא לחשוף את עצמי יותר למושא החרדה על מנת לא לחוות תחושות כל כך קשות?
שלום לך.
סיכוי לשינוי תמיד קיים, ובפרט כאשר ישנה נכונות נפשית להנעתו, ולכן לא הייתי ממהרת ללכת לפתרון של המשך ההימנעות- הימנעות משמעה צמצום משמעותי של החיים והתפקוד וחבל "להתחייב" לכיוון כזה, בוודאי בגילך הצעיר, בו כל כך הרבה אפשרויות עוד פתוחות בפנייך. במקרים מסוימים, הטיפול הקוגניטיבי לא מסייע מספיק מאחר ומתחת לפני השטח קיימים גורמי עומק אשר מונעים את האפשרות להשתמש בו באופן אופטימאלי. במצבים כאלו כדאי לפעמים לשלב טיפול דינמי (טיפול המתמקד בגורמים הלא מודעים לסימפטומים) עם הטיפול הקוגניטיבי והתרופתי, או לפנות לטיפול דינמי ורק אחרי עיבוד מסוים שיתאפשר במסגרתו להמשיך בטיפול הקוגניטיבי. בכל מקרה, אלו אלו שאלות משמעותיות אשר אני חושבת שכדאי לדון עליהן יותר לעומק עם המטפל, ולקבל החלטות מתוך דיון זה. מה שחשוב הוא לא להתייאש. אין סיבה שלא תצליחי בסופו של דבר להיות במקום טוב יותר.
ליטל
.jpeg)
