אוקי אני נורא נורא מבולבלת
כתבתי כאן בעבר בפורום על זה שעברתי מטפלת ואני מתגעגעת נורא למטפלת הקודמת ושזה משפיע על אופי הטיפול העכשוי
אני בפלונטר
למטפלת הקודמת אני מתגעגעת נואשות כמו אמא ומצד שני לא רוצה לחזור כדי לשמר את הרגשות האלה ולא להפוך שוב למטופלת
אבל מתגעגעת ברמה שכשקשה לי אני רוצה אותה לידי שתתמוך ותתן כח וכלים ועוגן ובית נפשי
אני כרגע אצל מטפלת מקסימה שהמליצו לי עליה ממש והיא חברה של המטפלת הקודמת
כולם מדברים על כמה היא מדהימה ומכילה ואני לא מצליחה להרגיש את זה.
אני כבר שם שנה! לא מצליחה להרים אליה את העינים ולהישיר מבט תוך כדי טיפול
אני רועדת להיקשר שוב ומתה מרצון לקשר תומך ועוגן בו זמנית
לאחרונה אני מרגישה שלא בא לי ללכת אליה ואין לי כח
בחויה שלי אני מרגישה שהיא מתיאשת ממני וכועסת עלי ואין לה כח אלי
פגישה אחרונה היא אמרה לי שהיא לא מצליחה להבין אותי ולאן אני חותרת וזה עשה לי ממש רע
כאילו, לא באתי אליך סתם אני באמת צריכה עזרה ובסוף גם את לא מצליחה לעזור לי?! ולהבין אותי
לפני שתי פגישות היא אמרה לי שאני צריכה להיות אישה וככה היא מתיחסת אלי ולא ילדה כמו שאני מרגישה שאני רוצה שתתיחס אלי וזה סגר אותי מאד כי בחויה שלי אני ילדה קטנה וחלשה שנזרקה לעולם אפל וצריכה הגנה כל הזמן
אני גם מפחדת לספר לה ולדבר איתה על הגעגוע למטפלת הקודמת כי כל פעם שאני מדברת על זה אני מרגישה שהיא נפגעת ומרגישה רע שאני משווה אותה אליה והיתה פעם אחת שהיא אמרה לי שאם ככ לא טוב לי פה ואני מתגעגעת למטפלת למה אני פה ולא אצל המטפלת?
מרגיש לי שאני כל הזמן צריכה להתגונן להסביר את עצמי לפחד שהיא נפגעה וכו ואני לא מצליחה לייצר קשר תומך ומכיל שלא לדבר על ברית טיפולית ואני כבר שנה אצלה.
מה עושים?!
אני יודעת שתגידי לי לדבר איתה וכו וזה חומר טוב לטיפול אבל לפני השיחה עם המטפלת אני חיבת שתגידי לי איך אני עושה את זה ומה אני אומרת לה בצורה שתגרום לטיפול להיות משמעותי ושהיא לא תיפגע שוב
מצד שני אולי תמליצי לי לחזור למטפלת הקודמת למרות שהיא מצידה אמרה שכבר נתנה לי את כל מה שיכלה לתת במסגרת הטיפול ומיצינו את כל הכלים וביננו לא סתם עזבתי אותה עזבתי כי הרגשתי שכבר אין התקדמות
מצד שלישי אולי אני סתם מתחמקת מעצמי ואצל המטפלת הראשונה אני יוכל להמשיך את הטיפול בצורה אפקטיבית ולהרגיש שוב שהנה חזרתי העיתה
מצד רביעי אני רועדת מתלות ופה זה מרגיש שהכנסתי אותה עמוק ללב ואולי זה לא יהיה טוב כי אני אתמכר לאהבה שלה ולעוגן ולחיבוק
לאדעת
בנתיים אני סובלת מאד ומדחיקה ומדחיקה ומדחיקה באה פעם בשבוע לטיפול מדברת את מה שאני זוכרת וכל פעם יוצאת בהרגשה כזאת של זהו פעם הבאה אני פותחת איתה הכל אבל אין לי אומץ ואין לי כח ואני פוחדת מהתגובה שלה ונגיד פגישה קודמת הררגשתי אותה קרה כמו קרח וכשאמרתי על משו שקשה לי היא ענתה משו כמו את רוצה לעבוד על זה או להישאר בזה? וזה הרגיש לי בדיוק כמו אמא שלי והתגובות המגעילות והרעות האלה
אבל המטפלת הזאת מאסטרית היא נחשבת תותחית ואפילו רכה מאד ואנשים ממליצים עליה ממש וחברה שלי היתה אצלה וממש אוהבת אותה ורק אני לא מצליחה לייצר את הקשר הזה את הטיפול התומך
מה דפוק בי?
אוקי אני יענה לעצמי
כמעט הכל😒
קיצור חפרתי ואשמח לתשובה ואולי גם חיבוק
תודה ענקית
שלום לך.
שומעת בדברייך כמה מטלטלות התחושות ובעיקר, כמה מתסכל הקושי להבין, להסביר ולדבר עם עצמך את מה שקורה לך. נדמה לי שדרך ה"דיבור" איתי אכן העלית אלטרנטיבות מגוונות ומשמעותיות להבנת המצב, ואני חושבת שכדאי להקשיב ולבחון אותן באופן מעמיק. אציע בכל זאת נקודת מבט נוספת.
ברובד מסוים של הדברים, אני שומעת שאת אומרת שאיך שלא מסתכלים על המצב, יתכן והגעת למבוי סתום. אם המטפלת הנוכחית אינה מהמטפלת הנכונה לך (אגב, מה שאחרים אומרים עליה לא ממש משנה. כמו באהבה, גם בטיפול יותר חשוב ה"קליק" ההדדי מאשר מה ש"על הנייר")- הרי שהישארות איתה משמעה תקיעות. אם תעזבי אותה תישארי ללא טיפול (האם זו אפשרות, אגב? שווה להקשיב גם לאופציה הזו). אם תחזרי למטפלת הקודמת, יש לך חשש ש"תיתקעי" גם שם מאחר ודבר מה כבר מוצה. אם המטפלת הנוכחית מתאימה לך אך את לא מעזה לדבר איתה על הדברים המשמעותיים- גם זה מייצר תקיעות. במילים אחרות, את מתארת שכרגע הבחירות הספציפיות פחות משנות, מאחר ואת מרגישה שתתקעי בכל מקרה. לכן, אני תוהה אם כדאי להזיז את הפוקוס מבחירת הטיפול לסוגיית התקיעות ולבדוק בינך לבין עצמך ובטיפול האם יתכן שמשהו בך מסרב/מתקשה להתקדם. שינוי נפשי הוא תמיד גם כאב ופרידה ולכן ההיאחזות במצבי תקיעות, מכאיבים ומתסכלים ככל שיהיו, היא נפוצה וראויה להתבוננות ובחינה מעמיקה בטיפול, ומזווית זו לא פעם מגיעים השינוי והתנועה.
ליטל
