אני חייל ביחידה מסויימת, עברתי המון כדי להגיע לאן שהגעתי. במהלך הדרך הרגשתי מספר קשיים נפשיים ופניתי פעם אחת לקבן. כאשר הגעתי לקבן הסתרתי את הכל ולא יכולתי לספר לו כלום וזאת בגלל שאני מרגיש שאני שם לעצמי מקל בגלגל. אני מרגיש שברגע שבו אני הולך ומספר את כל הקושי שלי אני פוגע בעצמי עוד יותר, אני חוסם לעצמי את ההצלחה ואת כל הדלתות שאני עבדתי קשה כדי לפתוח. יש לי קשיים נפשיים ואני מרגיש שכך או כך, לא משנה באיזו דרך אבחר, אני עדיין אפגע.
אני מרגיש שברגע שאפנה לקבן ואספר את כל מה שיש לי לספר, הוא ידיח אותי מהתפקיד(התפקיד פוסל מצבים נפשיים כאלו) ואז כל מה שעבדתי כל כך קשה למענו ילך לעזאזל, אקבל תפקיד אחר שהוא לא בהכרח מכיל סביבה תומכת ואכפתית כמו שיש לי עכשיו וכמובן שלא אקבל שום סיוע נפשי מצה"ל. ובמקרה הטוב אקבל פטור נפשי מצה"ל ואזרק לאזרחות לטפל בעצמי כאשר אינני יודע לאן אני אמור ללכת.
אשמח שתעזרו לי להרגיש יותר טוב ולמצוא פתרון ולהתחיל טיפול.
שלום דוד.
אני שומעת בדבריך כמה חשובים לך שני היבטים- שמירה על רובד התפקוד התקין ובפרט בתחום אליו התאמצת כל כך להגיע, וטיפול בקשיים שגורמים לך סבל משמעותי ואף דאגה מהשפעתם השלילית על תפקודך. לאור זאת, נשמע שעל אף שאתה נקרע בין השניים, הבחירה בקבלת עזרה נפשית היא בלתי נמנעת. לאור הקושי והחששות הרבים המלווים את הפנייה לטיפול במסגרת הצבאית, מציעה שתפנה לטיפול פרטי במקביל להמשך השירות, ובו תוכל לחשוב בין היתר כיצד להתמודד עם המערכת הצבאית סביב קשייך.
ליטל
